As the Mentor's Message Hits a Wall, New Awareness Is Unleashed
As the Teacher Begins to Teach, New Layers of Depth Emerge. Why?
Maamar Reb Hillel Eisa B'Psikta #7
- August 1, 2019
- |
- 29 Tamuz 5779
Rabbi YY Jacobson
395 views- Comment
- Call-in
Listen to the class on the phone
Call +1 (845) 201-1933
When prompted, dial the ID number below.
7080 MP3 MP4 Source Sheets - Copy Embed
Dedicated in the loving memory of Rabbi Nachum Muschel, in honor of his 4th yartzeit on 18 Tamuz, 5779, by Dr. Michael and Liz Muschel. He fled Chassidic Tarnov, Poland in 1939, as a young teenager, was exiled to Siberia, and dedicated 60 years to educating and inspiring Jewish children and families in Monsey, NY.
Class Summary:
This class was presented on Thursday Parshas Matos-Maasei, 29 Tammuz, 5779, August 1, 2019 at the Ohr Chaim Shul, Monsey, NY
Categories
Maamar Reb Hillel Eisa B'Psikta #7
Rabbi YY Jacobson
- August 1, 2019
- |
- 29 Tamuz 5779
- |
- 395 views
Dedicated in the loving memory of Rabbi Nachum Muschel, in honor of his 4th yartzeit on 18 Tamuz, 5779, by Dr. Michael and Liz Muschel. He fled Chassidic Tarnov, Poland in 1939, as a young teenager, was exiled to Siberia, and dedicated 60 years to educating and inspiring Jewish children and families in Monsey, NY.
Related Classes
Please help us continue our work
Sign up to receive latest content by Rabbi YY
Join our WhatsApp Community
Ways to get content by Rabbi YY Jacobson
Connect now
Please leave your comment below!
עזריאל יהודה הכהן ענגיל -4 years ago
שיעור יום ד מטות מסעי כ"ט מנחם אב תשע"ט מאמר רבי הלל איתא בפסיקתא שיעור שביעי
ב''ה. יום ה' פר' מטו''מ כט מנ"א תשע''ט – שיעור עמוק בחסידות בשילוב דוגמאות פרקטיים מתוך ספרי בעל התניא והשו''ע ותלמידיו. השיעור נמסר ע''י הרה''ג והחסיד פה מפיק מרגליות ה''ה מוה''ר ר' יוסף יצחק יעקבסאהן שליט"א. תורגם ע''י עזריאל יהודה הכהן ענגעל
מאמר ד''ה איתא בפסיקתא, מאת מורינו הרב המאוה''ג חסיד ועניו ירא אלקים מרבים כקש''ת מו''ה הלל הלוי נ''ע מפאריטש.
בס''ד, מאמר מר''ה, והניחו על המכתב הרב רבי דוב זאב קאזעווניקאוו נ''ע אב''ד יעקאטרנסלאוו
למדנו אתמול איך רב "מכסה" את העשר ספירות כשהוא מלמד, יש בכל מימד של השיעור את העשר ספירות, חכמה דעת ובינה וכו', נצח הוד יסוד, דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב, וכאמור לעיל, זה נכון לא רק מצד הרב עצמו, שהוא צריך להופיע עם כל הכחות, אלא ג''כ ברעיון עצמו. "זאת התורה אדם", כלומר התורה היא הפרצוף של האדם. ולכן בכל דרוש בתורה צריך כל הע"ס.
כמו שאצל האדם יכול להיות רעיון ללא גוף ורגש, דהיינו רק שכל, אזיי שיעור ג''כ יכול להיות רק עם השכל ללא העשר ספירות. רעיונות יבשות, שהן אולי נכונות לעצמן אבל חסר בהן המימד האנושי, הרגשי, וגם מימד התענוג.
כאמור צריך להיות עשר ספירות הן בגברא והן בחפצא.
וכן הוא בתלמיד ג''כ, שצריך להיות העשר ספירות, שזהו תלמיד מובהק, והוא נהיה חלל ריקן ממש, ולכן כל דרוש יוצר אצלו מציאות חדשה והוא עובר טרנספורמציה. וזה רק אם הרב ג''כ מעביר את השיעור עם כל העשר ספירות. זה צריך להיות הדדי כדי שזה יעבוד היטב.
יש את הבדיחה על הפרופסור שנמאס לו להגיע בכל יום ולהעביר את השיעור, אזיי הוא החליט לשים טייפ של השיעור שלו, וכעבור תקופה בא לבדוק את המצב, ומצא שיש שם עוד 20 טייפרוקרדרס.
וכל זה צריך להגיע עם הרבה הכנות. כאמור אתמול, ישנם 4 שלבים של טרנספורמציה ושל הכנה ואז ויאמר לאדם, וזה י.ה.ו.ה. וזה ראה ויספרה, הסדר שהרב עושה בעצמו כלל ופרט, שזה חכמה ובינה, ואחר כך, הכינה וגם חקרה, והוא לגבי התלמיד, שזה גם כלל ואח''כ פרט. כך שיש כלל ופרט מהרב ואז כלל ופרט מהתלמיד. וזה שיעור בכוח כל מה שיוצא בפועל. ואז ויאמר לאדם.
והיינו שהרב מוכרח להכין הכל להתלמיד, הן המבנה הכללי של הדרוש, והן המבנה הפרטי, כל הפרטים של השיעור להתלמיד.
עכ''ז אנו רואים לפעמים בשעה שדורש לתלמידו באיזה ענין, נופלים לו להרב המצאות חדשות יותר נעלים הרבה מכפי שסידר במחשבתו בענין זה שדורש. כגון קושיא יותר עמוקה או תירוץ יותר נפלא ועמוק מה שלא השכיל זה מקודם בשעה שסידר את הדרוש במחשבתו.
מסופר על רבי חיים סולובצ'יק והנצי''ב, הם לא היו באותו שיטת הלימוד וכו' כשר' חיים הגיע לתת את השיעור הראשון שיוחלט האם הוא מתקבל להיות ראש ישיבה או לא, היה קבוצה של בחורים מהנצי''ב והחליטו לאתגר אותו, והכינו המון שאלות.
באמצע השיעור, נזכר רבי חיים בשאלה שהפריך את כל השיעור בסוגיא דאיילונית במסכת יבמות, השאלה היתה סתירה על היסוד שלו מפירוש המשניות להרמב"ם בסוגיין.
ר' חיים הודה שזה קושיא שמפריך את כל השיעור ולא חיפש תירוצים שונים למרות שיכל, אך הוא בחר בלעזוב את השיעור.
תומכיו רצו לערב רעיונות לתרץ הקושיא אבל רבי חיים דחה הכל. האוייבים נהנו מכל רגע כמובן.
אבל החליטו שהוא הוא הר"י המתאים אם יכול להודות בטעות בשיעור הראשון שבו צריך להחליט על התמנותו.
ר"ח אמר, שהיה יכול למצוא תירוצים אבל האמת הטהורה היתה שהשיעור נפרך...
לפעמים זה קורה באמצע השיעור, וא''א לצפות את זה מהתחלה,
והוא מכמה טעמים, הא' מה שבמחשבה נסקרים האותיות בסקירה אחת, זה התמונה הראשונה או התרשמות הראשונה,
ואפילו בהרהור שמהרהר באותיות איך לדבר עכ''ז אינם מחולקים האותיות כ''כ כמו בדיבור בפו''מ שמחלקים האותיות ע''י ה' מוצאות הפה. א.ח.ה.ע.
(האופן בו נפעלים האותיות הדיבור הוא באמצעות חמשת מוצאות הפה - אחה"ע מהגרון, גיכ"ק מהחיך, דטלנ"ת מהלשון, זסשר"צ מהשיניים, בומ"פ מהשפתים. כאשר הקול - שהוא אויר, עובר דרך מיתרי הקול, עוצר הקול ופוגע ומכה באחד ממוצאות הפה וכתוצאה מכך נוצרת האות בהתאם למוצא.)
וזהו כלל גדול שההתחלקות הוא מברר, כמו בורר אוכל מתוך פסולת, כוח הבירור קורה כשיש התחלקות, לעומת כשזה רק במחשבה אין עדיין התחלקות לכן אין בירור, ברגע שעוברים לשלב הדיבור אז מתחיל תהליך של ההתחלקות. ואפי' אם לרב הכל ברור לו במוח כי יש לו את כל הידע, אך לתלמוד אין את כל האינפורמציה לכן הוא צריך להעביר כל הידע והאינפורמציה דרך הדיבור.
וכשמתגלה בדיבור, מתחלק. וזה יוצר בירורים חדשים, לראות מה נכון ומה לא, ומצד זה יש הברקות חדשות באמצע הדיבור, הוספות, שינויים, תיקונים וכו'.
בבחינה מסויימת זו היתה דרכו של רבי חיים מבריסק, הנודע בשם דרך הלימוד של בריסק, להשתדל לחלק כל דבר לקטגוריות שונות. שני דינים. זה דין בגברא וזה דין בחפצא. זה דין במצוה זו וזה דין במצוה זו. וכדומה. עיקר הנקודה היא להבדיל, לפרק, לחלק, ועל ידי זה לבוא להבנה חדשה ומעמיקה יותר, על ידי חתירה לעומק הרעיון הנידון.
כידוע בכ''מ שעז''נ כלל איצטריך לפרט, כמו שבבינה מברר כח החכמה. אבל בסקירה כללית יוכל היות, הטעות א''ע, (את עצמו) ולכן אמר חיים הם למוצאיהם, משלי פרק ד' למוציאיהם בפה דוקא.
משלי ד, כב: כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא. ובעירובין נד, א: אל תקרי למצאיהם אלא למוציאיהם בפה.
וכל כך למה? כי ברגע שהוא מוציא את זה מהפה אז יש בירור בהשכל. כשאני מביע המלים בדיבור, יש עומק חדש, יש כאן בירור מלשון בורר, וגם מלשון ברור, שעל ידי בירור נעשה ברור. כי כל ברירה שיתבררו הדברים זקוקה להתחלקות, לחלק דברים לקטוגוריות, לפרטים, ששמה יוצא בירור חדש להגיע לאמת עמוקה יותר.
וזהו אפילו כשלומד לעצמו כמא' השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך דוקא,
כאן מגלה לנו פן חדש במאמר זה של רבותינו ז"ל. זה לא רק דין הלכתי, להוציא הדברים מפיו שיוכל לשמוע את עצמו מדבר, אלא בעומק יותר: תקשיב למה שאתה מוציא מפיך. כלומר על ידי הדיבור תזכה לעומק חדש. לכן תקשיב להדיבור, כי על ידי הפה תוכל לבוא לבירורים גדולים.
זה גם כשמדבר לעצמו, שלכן חשוב ללמוד בדיבור, אפילו לעצמו, לשוחח עם עצמו על הלימוד, לבטאות הכל בפה, כי אז יבין זה לעומק יותר וגם יראה דברים שצריך לבארם ביתר ביאור, וגם יראה הפסולת בהרעיונות שלו שצריך לדחות.
ומכש''כ כשהוא מדבר לפני זולתו,
הגם ששיער מקודם קושי הקליטה של המקבל, והכין במחשבתו אותיות מצומצמים להסביר לו את השכל, דהיינו הכין את עצמו כמו שצריך, וכבר יצר הצמצום הנצרך בד' האופנים שדיברנו (ויעויין מאמר וידעת תרנ"ז באריכות גדולה)
עכ''ז אינו דומה ההכנה בכח במחשבה כפי שיוצא אח''כ לפועל ורואה את פני המקבל,
ממש כמו "יראה פני הבית" בהלכות תרומה.
ופוגע פנימיות הרצון של המשפיע שיוקלט דוקא בכלי המקבל הפנימיותו, עם קושי הקליטה של המקבל שרואה שהאותיות שלו סולדין לאחוריהם ואינם נכנסים בתוכיותם.
והרב כשמבין זה מוכרח להוסיף לו דברים וביאורים מה שלא הכינם מקודם במחשבתו, או להעתיק לו הדברים מלשון ללשון, ועי''ז נתעורר אצל הרב בעצמו פנימיותו של השכל ההיולי הקבוע בנפש המשכלת.
מימד חדש יש כאן. הקודם היה כלל גדול של התחלקות. וכעת אנו עוברים לשלב הבא.
מימד השני, הכל יכול להיות מוכן ומזומן, אך זה אינו דומה למה שקורה כשרואה את התלמיד, ויש את הרצון של הרב להשפיע בפני', והוא רואה פני התלמיד, שרק מעורר התשוקה להשפיע, וכל זה פוגע בקושי הקליטה של המקבל, וכאן יש את הפער העצום בין הרב לתלמיד שיש רצון עצום של הרב לצמצם עצמו ולהכניסו להתלמיד. אבל ברגע שהאותיות נפגשות עם עולם התלמיד, הרי האותיות קופצות בחזרה לרב כי התלמיד אינו קולט.
כשהרב הכין את השיעור הוא לא ראה את קושי הקליטה של התלמיד, כמו שרואה זה עכשיו, וכשרואה את זה פתאום באמצע השיעור אזיי צריך להמציא את עצמו מחדש באותו רגע, כי אין זמן ללכת הביתה ולהכין שיעור חדש, לכן מהלחץ הזה מגיע אליו מושגים חדשים ולפעמים מבריקים ביותר, שזה פנימיותו של השכל ההיולי הקבוע בנפש המשכלת.
מהו היולי? הרמב''ן בפ' בראשית כותב שה' המציא את הנקודה אחת וברא את העולם שזה ההיולי שאחר כך התפתח (דומה באופן נפלא להתיאוריה של המפץ הגדול), וזהו שד"י שאמר לעולמי די, שלא יתרחב יותר מדי.
כשהאותיות סולדין לאחוריהם כי לא נכנסו לתוכיות ופנימיות התלמיד, נוצר מה שהחסידות מכנה אור חוזר. הרב צריך ללכת עכשיו למקום עמוק בעצמו, לשכל של ההיולי כדי להיכנס לפוטנציאל שלו ולהמציא משהו חדש לגמרי. זה כמו בריאה חדשה.
וזה מה שבעל התניא מסביר כשיש למישהו אפיפניה Epiphany (התגלות או הופעת הקל), מהיכן זה מגיע? זה השכל ההיולי כוח המשכיל, וזה נפש המשכלת, אך זה בתת מודע, לכן הגירוי הזה של התלמיד גורם לרב להיכנס לנפש המשכלת ואז יוצא לו דברים מהשכל שאתמול לא יכל להיכנס לזה.
וזה נכון באופן פסיכולוגי ג''כ, כשמגיעים לאתגר רציני בחיים שזה גורם לו להיכנס למקום הזה ולהמציא חידוש עצום שמציל אותו, וזה הוא לא יכל לחשוב לפני האתגר הזה.
ולכן נתעורר אצלו נעלמות ע''י אור חוזר הנ''ל. וזה הפידבק שהרב מקבל כשהתלמיד לא הבין אזיי זה חוזר לרב, והרב חייב להמציא את עצמו מהתחלה.
ומכש''כ אם המקבל מקשה קושיות, כידוע בר' יוחנן וריש לקיש שע''י שהי' מקשה כ''ד קושיות ומותיב כ''ד פירוקא וממילא מרווח שמעתתא. דהיינו יש רווח להלכה, זה יושב טוב וברווח.
Reply to this comment.Flag this comment.
YF -4 years ago
נישט פארגעסן מארגן פרייטאג וועט יא זיין א שיעור
לכבוד שבת, עונג שבת!
Reply to this comment.Flag this comment.