Picture of the author
Picture of the author
War bannerWar banner

Rambam Hilchos Teshuvah Chapter 3

1 hr 8 min

Class Summary:

Rambam Hilchos Teshuvah Chapter 3

Please leave your comment below!

  • S

    Shaul -3 years ago

    Q&A?

    He mentions that he'll address several of the points during the Q&A, but it doesn't look like one was ever posted. Anyone have info on that?

    Reply to this comment.Flag this comment.

    • J

      Jacob -3 years ago

      I also cannot find a posting for those very chapters. See if you can get directly in touch with Rav YY Jacobson. I don't know how to reach him. It would be a pity for us and him because he exerted himself to make the video with no live human present due to corono virus and then it does not get uploaded. Someone should suggest to him that everything should appear in one video. There is no reason for it to be otherwise. If you find out what happened or are able to reach the Rav, please post the resolution of that riddle here. Yaakov Feller

      Reply to this comment.Flag this comment.

    • Anonymous -1 year ago

      Any updates? 

      Reply to this comment.Flag this comment.

  • Anonymous -3 years ago

    ha 7

     

    Reply to this comment.Flag this comment.

  • Anonymous -3 years ago

    Halacha 11

    הפורש מדרכי ציבור אף על פי שלא עבר עבירות אלא נבדל מעדת ישראל ואינו עושה מצות בכללם לא נכנס בצרתם וכו' אין לו חלק לעולם הבא. דברי הרמב"ם כאן הם יסוד ועיקר גדול, הגע בעצמך דמביא שמדובר ביהודי שאינו עובר עבירות, רק נבדל מעם ישראל שאינו עושה מצות בכללם, ולא נכנס בצרתם ולא מתענה בתעניתם, אלא הולך בדרכו כאחד מעמי הארץ, ודינו כמינים ואפיקורסים שאין להם חלק לעולם הבא.

    וכוונתו נראה שהוא איש פרטי, שאינו מתעניין בציבור ישראל, לא בצרכיהם בבתי כנסיות מוסדות תורה וחסד, ולא במלחמתם לקיום התורה בישראל, ואינו דואג להתפלל עבורם, רק נוהג לעצמו, אינו עובר עבירות ושומר תורה ומצות, רק כאילו לא מעניין אותו בכלל ציבור ישראל, והיינו שאינו דואג או משתתף כלל בצרתם או צרכיהם, ולכן אין לו חלק לעולם הבא כלל ככל ישראל, שזכותו כחלק מציבור ישראל, וכיון שהוא בכוונה במזיד ומדעתו נבדל מהם אין לו חלק עמהם וא"ש ועדיין צ"ב.

    ומיהו בפ"א דאבל (ה"י) מביא שהפורשין מדרכי ציבור הם האנשים שפרקו עול המצות מעל צוארן, ואין נכללין בכלל ישראל בעשית המצות ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות וכו' ומשמע שפרקו עול המצות, אבל נראה דכוונתו במצות דציבור להשתתף עמהם בבתי כנסיות ובמועדות וכו', אבל שומר לעצמו ולא פרק לעצמו עול המצות וא"ש כמ"ש וצ"ב.

    ועיין בשע"ת לרבינו יונה שער ג' (קס"ח) שאם באסיפות מטכסים עצות בעבודת ה' ומסכימים הסכמות להעמיד מצות והוא פורש הוא מבזה דבר ה' וזהו הפורש מדרכי ציבור שאין לו חלק לעולם הבא.

    Derech letshuva

     

    Halacha 14

    Derech Ltshuva

    כל הרשעים והמומרים שחזרו בתשובה בין בגלוי בין במטמוניות מקבלין אותם. כבר תמהו על הרמב"ם שסותר פסקו בפ"ב דע"ז שפוסק התם שאין מקבלין אותו ע"ש ובכ"מ כאן. ולכ' נראה שאם כבר חזר בתשובה פשיטא שמקבלין אותו, אבל התם מיירי שעדיין לא חזר בתשובה, רק רצונו להתקרב אלינו, ולדעתו בזה יתקרב ויחזור בתשובה, אבל הוא עוד לא פרק מעצמו ע"ז, כה"ג מיירי התם שאין מקבלין אותו אלינו אף שרוצה לחזור בתשובה וא"ש.

    ומיהו הרמב"ם גופא בתשובותיו (ק"א) נשאל על הסתירה בפסקיו כאן להלכות ע"ז, ומתרץ שבשמים מקבלין אותו, אבל אנו לא נקבלם במעלת בעלי תשובה, רק יעמדו בחזקת מינים אפילו מתנהגים ביושר וחסידות, אולי חזרו מפני היראה או לגנוב דעת הבריות ע"ש.

    אמנם בזמנינו נראה כשאין שום סיבה לתלות שזהו כוונתו, העיקר כמ"ש לקבלו אחר שחזר, ולא לנעול דלת לבעלי תשובה, והיינו כשאין סיבה או נגיעה לחושדו שמתחנף, שמאד צריכים ליזהר בזה גם בבעלי תשובה וכמבואר ברמב"ם.

    ובעיקר דברי הרמב"ם בתשובה הנ"ל שאפילו לאחר שחזר בתשובה הוא אצלינו בחזקת מין עד שיתברר היטב כוונתו, מיירי באדם שדעותיו היו מקולקלות מכפירה, חושדין אותו גם לאחר שחזר בתשובה, ולא ממהרין לקבלו, אבל בתינוק שנשבה או נתפס בתאות עוה"ז, ועכשיו חזר בתשובה, נראה שגם לרמב"ם אין לחושדו יותר מדאי לא לקרבו אם מתנהג בדרך ישרה וכמש"נ.

    והמבזה תלמידי חכמים. תמוה שבר"פ חלק במשנה מבואר שהאומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים ואפיקורס אין לו חלק לעולם הבא, ומפרשינן בגמרא שזהו המבזה ת"ח, ולמה הרמב"ם מנה כאן מבזה ת"ח לקלה טפי.

    ונראה לחלק שאם אינו מקבל על עצמו ליזהר בכבוד חכמים הוא אפיקורס ממש, ודומה לאומר אין תורה מן השמים, שחכמים הם התורה גופא, אבל אם לעתים מתרגז ומבזה ת"ח, בזה מיירי כאן שאם רגיל בזה אין לו חלק לעולם הבא ועונשו חמור מאד, ומיהו בפ"ו דת"ת (הלכה י"א) סתם במבזה חכמים שאין לו חלק לעולם הבא ואולי מיירי ברגיל וזהו ב"חכמים" וכמ"ש.

    הרמב"ם פירש כאן המבזה ת"ח והמבזה רבותיו, וכוונתו נראה שאיסור חמור לבזות רבותיו אף שאינם ת"ח.

    אמנם יש לתמוה שהרמב"ם לא הביא מה נקרא מבזה תלמידי חכמים, ובגמרא סנהדרין (צ"ט:) שאם אומר מאי אהני לן רבנן, לדידהו קרו ולדידהו תנו הוא אפיקורס, והיינו האומר שאין תועלת בלומדי תורה, שמתכוונים רק לטובת עצמם נקרא אפיקורס, ורש"י מפרש האומרים כן אינם יודעים שעל ידי אלו מתקיים שמים וארץ, ובשע"ת לרבינו יונה (קמ"ה) מפרש שהם בכלל מגלה פנים בתורה שלא כהלכה שמכחישים הפסוק ונשאתי לכל המקום בעבורם ע"ש.

    ובזמנינו דבר זה מצוי בעו"ה, שמדברים סרה על לומדי תורה שאין בלימודם תועלת לעולם אלא לעצמם בלבד, ולא מכירים שעל תורת אלו וכיוצא בו העולם מתקיים, וראוי לידע שבגמרא מפורש שהאומרים כן בכלל אפיקורסים או מגלי פנים בתורה שלא כהלכה ואין להם חלק לעולם הבא ח"ו וכמ"ש.

    Reply to this comment.Flag this comment.

  • Anonymous -3 years ago

    Reply to this comment.Flag this comment.

  • Anonymous -3 years ago

    Derech Letshuva

    אדם שעונותיו מרובין על זכיותיו מיד הוא מת ברשעו שנאמר על רוב עוניך. ושפיר תמה הראב"ד כאן בהשגות, שיש הרבה רשעים שאינם מתים רק חיים הרבה, ועוד יש לתמוה באיזה דין הרמב"ם קאי, שכל אדם עובר ג' דינים, ראשית בכל ראש השנה, ואחר כך עם פטירתו, ושוב יום הדין הגדול ונורא, שהקב"ה יעשה חשבון בסוף העולם עם כל יחיד וציבור, שיפה דן ובצדק, וכאן לא מיירי בראש השנה, שבזה מיירי אחר כך בה"ג, וא"כ באיזה דין קאי שמת מיד.

    ונראה שברגע שעונותיו מרובין הוא מת מיד, והיינו טעמא שבזה נקרא רשע, שבחייהם כבר קרויים מתים, ואף שחיים היינו כבהמות, שמקרא מלא ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום, ולכן אף שיכול עוד לחיות, עד זמן שהקב"ה יחליט להמיתו, מ"מ המיתה זהו פסק דין מעולמים, שכל מי שעונותיו מרובין הוא כמת, רק אינו תלוי בכמות החטאים אלא איכותם, וזה לפי שיקול דעת מלכו של עולם לבד, וכמו שמבאר להלן כאן, וזהו ביחיד או העיר או העולם נקראים בדינם כמתים וכמו שנבאר להלן בדינם, ומצוי בחייבי כריתות שהקב"ה מסיר השגחתו ומפקירם לפגעי הזמן כבהמות. וזהו גופא עונשם מפני שנתחייבו כרת.

    ועיין להלן רפ"ח שהסברנו ענין כרת, ותמהנו גם שם שרשעים חייבי כריתות חיים היום בהשקט ונחת ובאריכות ימים, ואיפוא מתקיים עונש כרת המבואר בקרא, וע"ש שהסברנו ג"כ שהעונש חמור מאד שנכרת בחטא חמור שחייבין כרת הקשר שלהם עם אלקים וחיים כבהמות, וזה לא נקרא חיים וכמ"ש לעיל, וזהו המבואר בפסוק כי לא אחפוץ במות המת, וקשה היאך שייך שימות מת, רק אלו הרשעים כבר מתים וחיים כבהמות כמ"ש, ומ"מ אין הקב"ה חפץ מיתתם עיין היטיב בדברינו שם.

    וראוי להוסיף דברי רבינו סעדיה גאון, שמסביר שהאריכות ימים גופא לרשעים חייבי כריתות עונש ורע להם, דבשעה שהקב"ה רוצה לנקום מהם באף וחימה בעולם הבא, מעניק להם אריכות ימים, והם הלוא מוסיפים תמיד פשע על פשע, וא"כ האריכות ימים גופא רעה להם, ולו חכמו ישכילו ישובו לצור מחצבתם!

    ועיין רמב"ם בפיהמ"ש סוף ברכות שמפרש עת לעשות לה' להנקם, הפרו תורתיך נותן לו להפר תורה שיפרע ממנו טפי.

    ושיקול זה אינו לפי מנין הזכיות והעונות. דע שגם מלאכים שנבראים מתלמוד תורה ומעשים טובים, יש מהם חזקים, ויש מהם חלשים, לפי הערך שהיה מתאמץ בכוחותיו בשעת עשיית המצוה או בשעת למוד תורה, וזהו סדר הדין לנפש, שמכריזים שיתאספו כל המליצים ומקטרגים מחנה מול מחנה למלחמה, ואותה מחנה שהם בעלי כח גדול, אף על פי שהם במספר מועט ינצחו המלחמה, ויכריזו עליו שרובו זכויות וזכאי.

    ומצוה אחת במסירות נפש יכול להבריח מאות אלפי מלאכי חבלה שנבראו בעונותיו, ואם תאמר האיך ייענש על עבירות אלו, מספיק הפחד כשרואה מאות אלפים מלאכי חבלה, שכל אחד רוצה לבלעו, וזהו שכתב הרמב"ם שמשקל העבירות ומצות לא לפי מנינם, אלא במשקל א-ל דעות שהוא לבדו יודע כובדם.

    ולכן כשיש לאדם נסיונות לא ללמוד תורה, או למנעו לקיים מצוה, וכן לא להתפלל בכוונה, יזהר מאוד אז דוקא ללמוד או לקיים המצוה ולהתפלל בכוונה, שמלאכים שנבראים בשעת נסיון, ומתוך מסירות נפש, מבריחים ממנו אלפי מלאכים רעים וקליפות, וזהו הזדמנות לאדם לזכות בדין בזה ובבא, וזכור דברים אלו תמיד וקבעם בלבך. (מנוחה וקדושה).

    ויש עון שהוא כנגד כמה זכיות. דבר חדש ופלא מחדש הרמב"ם בפיהמ"ש באבות פ"ד (משנה כ"ב) שאין לקב"ה מקח שוחד, והיינו אם יש לאדם אלף מצות ועבירה אחת, לא יכבה העברות, רק יגמלוהו על הטובות וייענש על העבירות ע"ש, והר"י שושן דחה שיטת הרמב"ם, שעבירה מכבה מצוה וכ"ש מצוה מכבה עבירה, וגם רבינו יונה חולק עליו, ובזוה"ק נשא (קכ"ג:) שבזכותא בטלין מיניה ייסורים ע"ש, ונראה שאפשר שגם לרמב"ם עבירה מתבטלת באלף מצות לאחד מני אלף אם איכותם שוה, וכוונתו רק שלא נמחק לגמרי וא"ש, (ועיין ס"ח סימן תר"ו).

    ואין שוקלין אלא בדעתו של א-ל דעות. עיקר דבר זה דמי שרובו זכיות נקרא כבר צדיק ומיעוטו רשע, מסביר רבינו סעדיה גאון במאמר ה' (פ"ב) שאין הכונה שאם יש לו יותר זכיות, הוא כבר צדיק, או יותר עונות הוא רשע, רק דומה לדברים טבעיים, וכאשר החום בו יותר מן הקור נקרא חם, וכאשר הקור יותר נקרא קר, או נקרא בריא כשהבריאות בו יותר, וחולה כשהחולי בו יותר, ועל דרך זה נקרא צדיק כשעיקרו כן, אף שיש בו כמה עבירות, ומסביר שאם הוא צדיק עונשין אותו בעולם הזה, שיקבל גמול צדיקים לעתיד לבוא, ואם הוא רשע מקבל שכר מצותיו בעולם הזה, וזהו דאמרינן בתענית (י"א.) אל אמונה ואין עול, כשם שמשלם שכר לצדיקים לעולם הבא אפילו על מצוה קלה שעושין, כך משלמין שכר לרשעים אפילו על מצוה קלה שעושין וע"ש היטב.

    ומיהו יש מצות שהקרן קיימת לו לעולם הבא ואוכל פירותיהן בעולם הזה, וכל הזכיות שמורות וחתומות וכמבואר בקרא הלוא הוא כמוס עמדי חתום באוצרתי ולהנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא.

    Mishnas yaakov

    [שייך להלכה א, ב]

    כל אחד מבני האדם יש לו זכיות ועונות, מי שזכויותיו יתירות על עונותיו צדיק ומי שעונותיו יתירות על זכיותיו רשע, וכן המדינה וכו' וכן כל העולם כולו. אדם שעונותיו מרובין על זכיותיו מיד הוא מת ברשעו וכו' וכן מדינה שעונותיה מרובין מיד היא אובדת וכו' וכן כל העולם כולו אם היו עונותיהן מרובין מזכיותיהן מיד הן נשחתים וכו'.

    ועי' בראב"ד שכתב: לא כמו שהוא סובר שכשאמרו רשעים נחתמין לאלתר למיתה שמיד מתים ואינו כן כי יש רשעים חיים הרבה אלא נחתמין לאלתר שלא ימלאו ימיהם שני הדור שנגזרו עליו, ועי' לח"מ שפי' דבריו, שאם גזור עליו בשעת לידה שיחיה חמישים שנה לא יחיה אלא ארבעים.

    וצ"ע מה הועיל הראב"ד בתירוצו, דאכתי תקשה דהא יש רשעים שמאריכים ימים הרבה מאד, ולפעמים אפי' יותר מהצדיקים הגדולים שבדור, ובזה קשה לומר דבשעת לידה נגזר על הרשע הזה שיחיה עוד יותר, מכיון שלמעשה הם חיים בשיא האריכות שבדור וצ"ע.

    ועי' בלח"מ שתי' לקו' הראב"ד דמש"כ הרמב"ם: מת ברשעו, רוצה לומר מיתת העוה"ב, ורבינו איירי כאן בשיקול העשוי בשעת מיתתו, כמו שביאר לקמן בה"ג, ואמר כשם ששוקלין זכיות האדם בשעת מיתתו כך בכל שנה ושנה שוקלין עונות כאו"א מבאי העולם עם זכיותיו ביו"ט של ר"ה, משמע דעד השתא בשיקול העשוי בשעת מיתה איירי.

    ודבריו צע"ג, דהרי הרמב"ם כתב בה"ב: אדם שעונותיו מרובין על זכיותיו מיד הוא מת ברשעו. ולפ"ד הלח"מ דקאי על מיתת העוה"ב, מה זה מש"כ: מיד הוא מת, מה שייך ע"ז לומר מיד הוא מת. עוד קשה לדבריו מש"כ הרמב"ם: וכן מדינה שעונותיה מרובין מיד היא אובדת שנאמר זעקת סדום ועמורה כי רבה. וכן כל העולם כולו אם היו עונותיהם מרובין וכו' מיד הן נשחתין שנאמר וירא ה' כי רבה רעת האדם. ומה שייך לגבי מיתת העוה"ב, הענין הזה של מדינה, וכן כל העולם כולו, וכי בעוה"ב יש הבדל בין מדינה למדינה, וגם הפסוקים שהרמב"ם מביא זעקת סדום ועמורה וגו', וכן וירא ה' כי רבה רעת האדם. הולכים על מיתה בעוה"ז, ולא מיתת עוה"ב, וצע"ג.

    ופשטות לשון הרמב"ם, משמע דקודם אומר הרמב"ם מתי הוא נקרא צדיק, והוא במי שזכיותיו יתירות על עונותיו, וכן להיפך, וזה מש"כ בה"א, ע"ש. ובה"ב כתב מה דינו של כאו"א. ואח"ז בה"ג כתב דהשקילה של הזכויות והעונות, הוא בר"ה בלבד. ולא שכל יום ויום שוקלין, יעוי' היטב בדבריו, וזה לא כמש"כ הלח"מ, ע"ש. אך צ"ב מש"כ בה"ד: לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וכו'. וקשה מתי צריך לראות עצמו, דלכאורה אין שוקלין אלא ביום המיתה או בר"ה, וצ"ע.

    Or avraham

    Halacha 2

    Rav Moshe Shpiro ztl

    What is the nafkah minah of this?

    What does it mean to be judged by the rov?

    Halacha 3

    ביום טוב של ראש השנה

    Yesh leayen why mention it is a yom tov just say on rosh hashana?

    Derech letshuva

    הבינונים תולין אותו עד יוה"כ אם עשה תשובה נחתם לחיים ואם לא נחתם למיתה. תמוה למה שינה הרמב"ם מדברי הגמרא, בר"ה (ט"ז.) במימרא דרב כרוספדאי שבינונים תלוים ועומדים מר"ה עד יוה"כ זכו נכתבין לחיים, ומשמע שתולין בבינונים הכתיבה עד יוה"כ, והרמב"ם לא הביא מהכתיבה כלל, ובגמרא שתולין בבינונים לכתיבה דוקא, ולא נזכר מחתימה בהו כלל ע"ש וצ"ב, ועיין במועדים וזמנים ח"ו (סימן א').

    ולע"ד נראה לדייק משנוי לשון הרמב"ם, שכאן דייק שנחתם לחיים אם חזר בימים שבינתיים בתשובה אבל בגמרא מפורש דמיירי שזכה בינתיים והיינו בזכות נוסף על העונות, אבל לא חזר בתשובה, ולכן בגמרא רק נכתב דתלוי ועומד.

    Reply to this comment.Flag this comment.

    • Anonymous -3 years ago

      Reply to this comment.Flag this comment.

Rambam Mishneh Torah

Rabbi YY Jacobson

  • August 30, 2020
  • |
  • 10 Elul 5780
  • |
  • 922 views

Dedicated by Baruch Yosef Markoff, in honor of Aharon ben Sarah and Fraydel bas Sarah. May Hashem bless them with a complete Refuah Shelaimah and many more good, long, healthy, active and lucid years filled with simcha, nachas and continued growth in Torah and mitzvahs 

Related Classes

Please help us continue our work
Sign up to receive latest content by Rabbi YY

Join our WhatsApp Community

Join our WhatsApp Community

Ways to get content by Rabbi YY Jacobson
Connect now
Picture of the authorPicture of the author