Picture of the author
Picture of the author
War bannerWar banner

The Higher You Are, the Further You Can Fall

How Do I Make Up for the Missed Opportunities?

Class Summary:

This class was presented on Tuesday Parshas Balak, 13 Tammuz, 5779, July 16, 2019 at the Ohr Chaim Shul, Monsey, NY 

Please leave your comment below!

  • S

    Shlomo -4 years ago

    Question about a quotation inside the מאמר, and further explanation

    End of age 146,

    שורה המתחלת האור
    "וע"ד מה שנתבאר באגה"ת שם פ"ח... ומאחר שרוח עברה...ולדבק בו ית'... בטרם שנפחה... בשם הוי' ממש".


    My question is in shortly; we are talking right now in this part in Likutei Torah about the Teshuva to force ourselves to add in מצות, thats has to do with שם הוי'ה, which falls into the category of תשובה תתאה, etc.
    Heres were i found difficulty: In a quick glimpse into the reference thats brings here from איגרת התשובה, we find that over there, The Alter Rebbe doesnt talk about the same level of תשובה, rather תשובה עילאה, as he mentions it explicity, also he adds that this תשובה is about תלמוד תורה etc. ??

    So its seems that theres something that this 2 תשובות have in common (as he is meticulous [if we want to say that the לשון inside the מאמר is exact, i dont know] to mention וע"ד ) and thats the reference. But i dont know what exactly. Perhaps this is an intermediate stage?

    - - - -

    Another thing that i would like to ask:

    When he brings here from the Tania, that "this is level of תשובה reaches the place where the נשמה came from, before beeing insufflated". Is this a reference to the beggining of our מאמר , about that בעל תשובה reaches higher that it was before?. Meaning here, that although we are talking about a very high level (בטרם שנפחה ברוח פיו יתברך) still its the 'same' as it was before coming to this world. And the ''real'' תשובה needed for that is the third one which will be explained later.

    Is this the correct פשט here?

    Reply to this comment.Flag this comment.

  • עע

    עזריאל ענגיל -5 years ago

    ב''ה. יום ג' פר' בלק תשע''ט – שיעור בלקוטי תורה מאת הרה''ג והחסיד מוה''ר ר' יוסף יצחק יעקבסאהן שליט"א. תורגם ע''י עזריאל יהודה הכהן ענגעל

    פר' בלק דף עב א מאמר מה טובו אוהליך יעקב.

    עג, ב:

    חזרה קצרה מאתמול, מה הכוונה שנשמה יורדת למטה? הרי הוא היה צדיק? הכל בכדי להיות בעל תשובה.

    אבל מהו הפירוש להיות בעל תשובה?

    אומר רבינו בעל התניא שיש 3 דרגות של תשובה, "סור מרע", כי הוא לא רוצה להיות מנותק מהמקור, זה הכוונה של ברוך אתה ה' אלוקינו, שאלוקינו יהיה חלק ממני ובקרבי וכו', ולכן יש כל הלשונות של אלוקים, אין מצב של הסתלקות אלא הכל זה העלם וגילוי, וזה אלוקי בקרבי.

    "על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה", אומרת התורה פרשת וילך. א"כ איך אני מתקן את הרע, איך אני שב על "סור מרע"? על ידי זה שאני מוצא אלקי בקרבי!

    המאמר הזה יש הרבה הערות, מראה מקומות וכו', מהצמח צדק הנכד של בעל התניא, לכן לא נעבור על הכל אלא נמשיך בדף עג עמוד ג קרוב לסוף העמוד: והתשובה השנית.  

    ((אך צ"ל דהא כתיב כי חלק הוי' עמו והיינו שנשמת האדם הוא חלק משם הוי' ב"ה כמ"ש באגה"ת פ"ד. וא"כ איך אנו אומרים שרק על שם אלקים דוקא אומרים אלקינו. אך הענין שהרי אנו אומרים הוי' אלקינו א"כ ר"ל שהשם הוי' הוא עצמו ממש אלקינו. ופי' כי בודאי יש בכל נשמה חלק משם הוי' ממש ב"ה כמשנ"ת באגה"ת שם פ"ד הנ"ל וכמ"ש בד"ה ולא אבה הוי' אלקיך לשמוע אל בלעם כו'. ועמ"ש בד"ה בפ' נסכים. אך שהמשכה זו הוא ע"י שם אלקים כי שם הוי' הוא האור והחיות ושם אלקים הוא בחינת הכלים שבהן נמשך האור והן בחינת אותיות וכמ"ש בסש"ב ח"ב ספ"ד. וכמ"ש בד"ה וידבר אלקים כו' וארא אל אברהם כו' בענין אימתי גדול הוי' כשהוא בעיר אלקינו כו' עד וזהו וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני הוי' שע"י בחינת אלקים הוא גילוי שם הוי' כו' ע"ש. ועיין מענין כי חלק הוי' עמו בזח"א דצ"ו ע"ב קס"א ב'. ח"ב דצ"ו א' ח"ג ס"ב ב' צ"ד א' דרפ"ו ב' וז"ל הרמ"ז שם בכל מקום הם אחוזים בו בין בבי"ע בין באצילות כי חלק הוי' הם ד' אותיות הוי' שהם נשמת ד' עולמות לכל אחד יש לו חלק בפנימיות שלהם עכ"ל. ובפרשת תרומה דקל"ד ע"ב כתב וז"ל שאע"פ שיש פירוד בין בי"ע לאצילות היינו בבחי' כלי העולמות אבל לא בבחי' האור הפנימי המתפשט בהם שהרי סודו שם הוי' יו"ד באצילות ה' בבריאה ו"ה ביצירה ועשייה עכ"ל. ויש לעיין דא"כ איך שייך לומר שכל ישראל יש לכל אחד ממש חלק משם הוי'

    עג ג

    שהוא בחינת אצילות ממש, דהיינו או אצילות העליון ממש או אצילות שבבי"ע. והרי ודאי רוב הנשמות הם מבי"ע ממש ולא מאצילות שבבי"ע. ועיין מזה בהרמ"ז ר"פ משפטים ד"ה מה תוספת לנשמתא. וי"ל שאעפ"כ שרשן כולם מאצילות ממש רק פי' נשמות דבי"ע היינושהנשמה שבגוף אינה כ"א מבי"ע אבל שרשה ממש י"ל כולם מאצילות ממש וכמשנ"ת בביאור ע"פ יונתי בחגוי הסלע ואף גם הנשמה המלובשת בגוף היא מבחינת שם הוי'. כענין מ"ש בע"ח שער השמות שער מ"ד פ"ד דיו"ד כלים הפנימי' דבריאה הם שמות הוי' והרי הנשמות נמשכו מפנימיות הכלים. עכ"פ מזה מובן ענין פי' אלקינו היינו ששם הוי' ממש הוא אלקינו כחנו וחיותנו ממש. ועמ"ש מזה בד"ה קדש ישראל לה':

    קיצורענין ויעקבני כו'. ג' תשובות. הא' להיות סור מרע. שלא להיות עונותיכם מבדילים כו' ואז נעשה בחינת אלקינו. וזהו בא"י אלקינו. וענין פי' אלקינו וצמצם שכינתו. וענין חלק הוי' עמו ופי' הוי' אלקינו:

    ב והנה פי' עונותיכם מבדילים כו'. מבואר באגה"ת פ"ה דהנה כתיב ויפח באפיו כו' שהוא המשכה מבחי' פנימיות החיות היא בחינת חלק ה' ב"ה וכמו שעד"מ כשהאדם נופח לאיזה מקום אם יש איזה דבר חוצץ ומפסיק בינתיים אין הבל הנופח עולה ומגיע כלל לאותו מקום ככה ממש אם יש דבר חוצץ ומפסיק בין גוף האדם לבחינת הבל העליון. אך באמת אין שום דבר גשמי ורוחני חוצץ לפניו ית' כו' אלא כמ"ש בישעי' כ"א עונותיכם היו מבדילים כו', והטעם לפי שהם נגד רצה"ע ב"ה המחיה את הכל כו' ע"ש. ועמ"ש בד"ה את קרבני לחמי בענין הלבושים צואים כמארז"ל מלפפתו כו' ע"ש. ובר"ח שער הענוה פ"ו באמצע הפרק בד"ה וכאשר יזכור האדם אינון מחיצה בין ישראל לאביהם שבשמים כו' גרמין אפרשותא בין קוב"ה וישראל ודא איהו רזא כי אם עונותיכם היו מבדילים כו'. עכ"ל. וע' מענין פי' מחיצה בד"ה ועשית ציץ ומענין מש"ש בכל צרתם בשמות רבה פ' ב' גבי מתוך הסנה ועיין בזח"ב (דס"ט ב' ודקל"א א'). ועמ"ש בביאור ע"פ יונתי בחגוי בענין פי' אלביש שמים קדרות כו'. ומ"ש גרמין אפרשותא מובן כי כשההשפעה נמשכת ע"י לבוש שק גס ועב אין גילוי אלקות בעולם כי לבוש גס זה מסתיר לגמרי על הגוף. ועמ"ש בביאור ע"פ אלה מסעי*. ועיין באגה"ת פ"ו בענין ובפשעכם שולחה אמכם. ובזח"ג פ' אחרי (ד' ע"ד ב'). וזהו ענין עונותיכם היו מבדילים שהם הגורמים התלבשות השפעת השכינה בע"ס דנוגה כו', וזהו המחיצה המפסקת כו'. והענין כי יעקב חבל נחלתו וע"י שהאדם משפיל את עצמו להמשך אחר התאוות גשמיים באיסור או אפי' בהיתר שהם נמשכים מהיכלות הקליפות גורם בזה למעלה כמ"כ התלבשות השפעת ה' תתאה הנ"ל בע"ס דנוגה. וכשעושה תשובה ועוקר רצונו מהבלי העולם גורם כמ"כ למעלה בחי' תשוב ה' תתאה למקורה כו'. וזהו ענין בא"י אלקינו שאזי אין מבדיל בין האדם ובין אלקינו כו', ועיין באגה"ת פ"ח שזהו ענין ונקה מנקה הוא לשבים לרחוץ ולנקות נפשם מלבושים הצואים כו' ע"ש. ))

    והתשובה השנית היא התשובה בבחינת ועשה טוב.

    כמו שכתוב בתהלים לד יג. מי האיש החפץ חיים וכו' נצור לשונך מרע וכו' סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו.

    דהיינו שאע"פ שהוא סור מרע בתכלית. אך שהוא ממעט במצות ועשה טוב, לייגע את עצמו בתורה ותפלה. היינו עצלות.

    דהיינו ברור שזה דבר מאוד טוב לא לעשות רע, אך אין משהו חיובי, חסר כאן החשק והעשייה הטובה, שזה נובע מעצלות. יש את הפתגם, אם לא עושים לא טועים, ולכן לשבת ולהיות סור מרע זה דבר טוב, אך הוא יכול להגיע לעצלות ולא לעסוק בעשה טוב. לכן צריך לפתח את המודעות של שלושת שלבי התשובה ולעבוד עם זה בהרמוניה מושלמת בכדי שלא יפסיד מועשה טוב, ועדיין להיות סור מרע בתכלית הוא טוב מאוד. אך כעת אנו מתקדמים שלב קדימה,   

    וע"ז נאמר (תהלים י"ד) למנצח לדוד אמר נבל בלבו אין אלוקים השחיתו התעיבו עלילה אין עשה טוב וכו' הכל סר יחדיו נאלחו אין עשה טוב אין גם אחד.

    דהיינו אפי' הבן אדם היחיד שהוא סור מרע אך חסר את החלק של עשייה הטובה, החשק וההתלהבות וכו' כנ''ל, היכן רואים את זה? ביגיעה, כנ''ל לייגע את עצמו וכו', וזה דבר לא קל דהיינו האיזון הנכון בין סור מרע ועשה טוב.

    (ופי' בעה"מ שער קרית ארבע פרק קמ"ה שעי"ז גורם הסתלקות טוב העליון שהוא היסוד. והענין כמ"ש אמרו צדיק כי טוב. מדת צדיק הוא התקשרות והתחברות ההמשכה מבחינת סובב כל עלמין להיות נמשך ומאיר בבחינת פנימיות בבחי' ממכ"ע ונקרא יחוד קב"ה ושכינתיה. ועיין בסש"ב פרק מ"א ועיין מ"ש ע"פ והתהלכתי בתוככם ועיין מ"ש סד"ה כי ההרים ימושו

    עג ד

    ועיין בזח"ג (דק"י ע"ב) ע"פ ועשה טוב שכן ארץ. (ודרכ"ה ב') ובהרמ"ז שם)

    וזהו פי' וענין עובד אלקים המבואר בסש"ב פט"ו שהוא מלשון עורות עבודים וכך הוא מתקן ההסתר הנמשך מהצמצום דשם אלקים ע"י מה שהוא מייגע את עצמו בועשה טוב להלחם עם הטבע והיצר כו' שכמ"כ ממשיך עי"ז יחוד עליון דשמש ומגן הוי' אלקים, שלא יסתיר המגן והנרתק, וכענין שילוב אד' בהוי' וממתקים הגבורות בחסדים שזהו עיקר ענין היחוד.

    ולכן כשאין עושה טוב כדבעי, גורם התגברות הדינין כמש"ש (דק"י ע"ב) דהא כדין נורא דליק ואוקיד עלמא בשלהובי כו', משא"כ ע"י יחוד עליון שהוא המשכת החסדים שהוא גילוי אור א"ס ב"ה הסובב כל עלמין בממכ"ע אזי גם הגבורות דממע"כ מומתקים וז"ש בזח"ג (דמ"ב סע"ב) א"ר יוסי כו' לית לה בפומא כו' ע"ש בפירוש הרמ"ז ודו"ק

    והנה מה שלמעלה במדרגה, שם הפגם יותר, פי' שמי שנשמתו גבוה, אזי פוגם החטא בהבטלו מועשה טוב ושאינו עובד אלקים, ויותר גדול הנפילה שלו מהעון של איש ההמוני שאינו סור מרע.

    מילים מדהימות כפשוטו, כביכול נראה שהתשובה השנית לא כ''כ נורא, אך האמת אם אחד יש לו נשמה גבוהה כ''כ, זה יכול להיות הרבה יותר משמעותית כשאינו עושה טוב. (ואם אתה קורא את זה, כנראה שנשמתך מגיע ממקום גבוהה לכן אתה נמשך לדברי אלוקים חיים של רבינו הגדול בעל התניא זי"ע).

    מה זה עובד אלוקים? מה שהוא מסביר למעלה.

    וזהו פי' וענין עובד אלקים המבואר בסש"ב פט"ו שהוא מלשון עורות עבודים וכך הוא מתקן ההסתר הנמשך מהצמצום דשם אלקים ע"י מה שהוא מייגע את עצמו בועשה טוב להלחם עם הטבע והיצר כו' שכמ"כ ממשיך עי"ז יחוד עליון דשמש ומגן הוי' אלקים, שלא יסתיר המגן והנרתק, וכענין שילוב אד' בהוי' וממתקים הגבורות בחסדים שזהו עיקר ענין היחוד.

    בטבע, דהיינו עצים ובעלי חיים, אפשר לראות שכל המטרה זה, איך לשמר את הסביבה ולייצר דור חדש, זה נכון לגבי דבורים למשל, ועצים, ופירות וכדו'. סור מרע משקף בן אדם שחי על פי מה שהעולם צריך. עשה טוב זה ללכת את המייל/הקילומטר הנוסף, וזה עובד אלוקים, שהוא מעבד ומתקן ומגלה את ההסתר וכו'.

    דהנה כתיב כי האדם עץ השדה? ופי' בזהר ח"ג (דר"ב ב') שבחי' שורש נשמת האדם הוא בחי' עץ דההוא שדה אשר ברכו ה' כו' ע"ש. ובפי' הרמ"ז.

    והנה עד"מ (על דרך משל) עץ עושה פרי שיש בו פירות שלמטה סמוך לארץ ויש בו פירות שלמעלה גבוה מעל גבוה, והנה הפירות שלמעלה עם אפי' שהם עליונים יותר אך כשהם נופלים למטה ע"י שבא הרוח ועוקרתן,

    אזי הם נופלים למטה במרחק מהאילן יותר מן אותן הגדילים למטה, שאף כשנופלים לארץ אינן נופלין במרחק כ"כ.

    וכמארז"ל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. מהגג הגבוה לבור העמוק, דהיינו בגלל שאתה כל כך גבוה אזיי אתה נופל כ''כ עמוק.

    ועד"ז ארז"ל לפי גדולתו היה מפלתו. כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. זה לעומת זה וכו'. המדרש הזה הוא בבראשית רבה על הנחש. שעליו נאמר והנחש היה ערום מכל, ועליו נאמר ארור מכל. כלומר המפלה לפי ערך הגדלות, ערום מכל, ארור מכל. והובא בפרש"י בראשית.

    וכך הוא בענין פירות האילן עץ החיים דהיינו העץ הרוחני שהם הנשמות, כי הנה ישראל עלו במחשבה , ומה שהוא למעלה במדרגה הנפילה הוא למטה יותר.

    לכן, כשאתה מסתכל על המרחק של נפילת האדם, אתה מבין שהוא מגיע ממקום מאוד מאוד גבוהה. ורק בן אדם יכול להגיע כ''כ עמוק לעומת חיה או בהמה. ולכן אתה יכול להסתכל על השלילי איך הוא נפל כ''כ עמוק וכמה שהוא רחוק מעצמו ומהאין סוף ברוך הוא, אך לעומת זאת חייבים להתבונן ולהבין מזה את הצד החיובי והצד הפוטנציאל שיש לו. (וזה ממש לא עניין של חניפה ח''ו, אלא זה אמת לאמיתו, ואפשר לראות צדיקים שהתייחסו לכך בהתאם ועשו שינויים דרסטיים אצל המתמודד בזה שהבינו עד כמה ההתמודדות שלו גבוהה ולפי זה הבינו מאיזה מקום גבוהה הוא מגיע).   

    נשמות ישראל שעלו במחשבה, לכן הם יכולים ליפול מטה מטה.

    לתוספת הסבר והמחשה, שמעתי מרבינו ז"ל באחת השיחות שהסביר כך. קחו למשל את הנושא של אנרגיה אטומית, פעם חשבו שמספר מהווה כוח, כמה שיש לך יותר חיילים אתה חזק יותר, משה אומר, ואתם המעט מכל העמים. דהיינו היהודים לא מהווים רבע אחוז מכל העולם. במשך ההיסטוריה חשבו שכוח זה מספר, ככל שהמספר יותר גדול הכוח יותר גדול. אבל היום אנו חיים בתקופת האנרגיה האטומית, הרי האטום קטן ביותר, והאנרגיה האטומית זה לפצח את האטום. וזה לא עניין של מספר, אלא זה הפוטנציאל, דהיינו לא מה גדול וחזק, אלא מה יותר עמוק, כי בהאטום אתה צריך ללכת מאוד מאוד עמוק ולפצח אותו ולקבל ממנו את האנרגיה, וככל שאתה הולך יותר עמוק, אזיי האנרגיה חזקה יותר, כמו''כ אצל ה', נשמות ישראל עלו במחשבה, דהיינו יש בזה עומק של מחשבת ה'. ולכן האדם מנהל את העולם, לא בגלל הגודל והכוח, כי בעלי חיים, האריה, הפיל וכדו' הרבה יותר גדולים וחזקים וכו'. אך ברגע שמגלים את האנרגיה האטומית של נשמות ישראל אזיי אפשר להבין את כוח העצום שיש בו.

    וכמ"כ הוא ג"כ בענין שבה"כ (שבירת הכלים) שמעולם התהו שמה ששרש' למעלה גבוה יותר לכן נפל למטה יותר,

    נביא בקיצור (דיברנו באריכות בשיעורים קודמים) ע''פ האר''י ז''ל ועוד, היה עולם התוהו, שם היה אורות מרובים וכלים מצומצמים לכן היה שבירת הכלים, ואז נפלו הרבה ניצוצים, ולאחר מכן תפקידנו לתקן את העולם וללקט את כל האורות והניצוצים.  

    שלכן הצומח מחיה הבעל חי. והבעל חי את המדבר. כי בשרשן היו גבוהים יותר שלכך כשנפלו נפלו למטה יותר כו' דהיינו הצומח לא צריך את בעל החיים וכו' אלא ההיפוך הבעל חי אוכל את הצומח, כי בשורש הם היו הרבה יותר גבוהים, וצריך להבין את ההבדל בין השתלשלות לבין נפילה. השתלשלות הטוב יוצא לאור אחרי הרבה שלבים, לעומת זאת, נפילה הוא למעשה נופל, ויורד מטה וכו'.

    עמ"ש מזה בד"ה ראשי המטות.

    ולכן הפגם של הנשמה העליונה מי שהוא ת"ח מה שפוגם בועשה טוב גדול עונו יותר מן העון ממש של הע"ה (העם הארץ)

    וכן משמע בגמרא (יומא פרק יוהכ"פ דפ"ו ע"א) כגון אנא דמסגינא כו' ע"ש. מדובר שם, היכא דמי חילול ה', שאני קונה באשראי וכו', ר' יוחנן ללכת ד' אמות בלא תורה ובלא תפילה, דהיינו האחרויות של צדיק או של יהודי זה מאוד משמעותית לעומת גוי וכדו'. בבחינת הכל לפי המבייש והמתבייש. וזה עניין פנימי, זה לא עניין חיצוני שאיך יסתכלו עלי? מה יאמרו וכדו'? אלא זה באמת לאמיתו הוא נמצא גבוהה מאוד, הנפילה יהיה נמוך מאוד וזה פגם משמעותית מאוד.

    ואנו גם רואים את זה בעצמינו, כשיש לנו קשר עמוק עם מישהו, אזיי כל דבר קטן יכול להיות מאוד משמעותי. וברגע שאני מאוד קרוב אליך, ואני סומך עליך וכדו', אזיי הקשר מאוד עמוק, ולכן כל פגם פוגע בעומק וזה כבר סיפור אחר לחלוטין, לעומת מישהו שיש לי איתו קשר רחוק וכדו'.

    ולכן צ"ל התשובה בועשה טוב גדולה יותר.

    ואין סתירה לזה ממשארז"ל, עבר אדם על מ"ע (מצוות עשה) ושב לא זז משם עד שמוחלין לו, מה שאין כן בל"ת (בלא תעשה) דתשובה תולה ויוה"כ מכפר, דנמצא לכאורה שעל מצות עשה אין צריך תשובה כ"כ כמו על ל"ת,

    היתכן?

    דכבר נתבאר זה באגה"ת (איגרת התשובה) דמ"ש רז"ל לא זז משם עד שמוחלין לו היינו שמוחלין לו העונש אבל מ"מ האור נעדר כו' ולכן אין ללמוד משם שום קולא למ"ע כו' ע"ש.

    כן, נכון יש מחילה, אך מה שהיה חסר, חסר לעולם. וזה פספוס עצום, מעוות שלא יוכל לתקן. האור חסר. בלא תעשה יוה''כ מכפר, אך כאן האור של העשה טוב, יהיה חסר תמיד לכאורה,

    אבל כדי שיעשה תשובה שיתמלא גם האור שחסר בביטול מ"ע (מצוות עשה) ע"ז צריך לעשות תשובה עצומה (בבחינת) ממעמקים קראתיך כו' ותשובה זו הוא ענין הבקשה בתפלה בא"י פי' שהבקשה של התשובה שעל העדר ועשה טוב, היינו שהוא להתקשר ולהדבק בשם הוי' שהוא סוכ"ע (סובב כל עלמין) ובחי' מקיף כו' והוא למעלה מבחי' אלקינו שהוא בחי' ממכ"ע (ממלא כל עלמין),

    והיינו כי מ"ע ומצות ל"ת תלויים בשם הוי', ע"כ להמשיך האור הנמשך ע"י המצות זהו ענין להדבק בשם הוי' ממש.

    כאן כבר צריך עבודה חדשה של התקשרות ודבקות בשם הוי' וכו'. 

    ועל דרך מה שנתבאר באגה"ת שם פ"ח ומאחר שרוח עברה ותטהרם אזי תוכל נפשו לשוב עד הוי' ב"ה ממש, ולעלות מעלה מעלה למקורה ולדבקה בו ית' ביחוד נפלא כמו שהיתה מיוחדת בו ית' בתכלית היחוד בטרם שנפחה ברוח פיו ית' כו', ע"ש והיינו כמו שהיתה כלולה בשם הוי' ממש.

    וזה ה"ממעמקים", ללכת לבחינת סובב ולמקום עמוק וגבוהה ביותר. כמו בחיים, העוגמת נפש הכי גדולה זה פספוס הזדמנויות, התשובה הזה, זה משהו אחר לגמרי. ברגע שנכנסים לממעמקים קראתי הווי' וסובב, שם אפשר לקבל בחזרה את כל האור שפספס כביכול.

    לשם המחשה קצת. אם היו בעיות בשלום בית במשך עשרים שנה, הרי אפילו אם יש תשובה אח"כ, הרי כל הזמן הזה הלך לטמיון, וכל הפוטנציאל והאור שהיה אפשרי, נחסר לגמרי לדאבוננו. את השעון הרי אי אפשר להחזיר. ואכן הרבה אנשים מסתובבים עם רגש כזה של פספוס... הכל נאבד ונפסד. איך שהייתי טיפש והפסדתי הכל בידים.

    ואכן זהו שלב חשוב: חרטה גמורה, והרגש של עקירת הרצון מהרע ומההנהגות שלי שגרמו לחורבן ובהלה בחיים שלי ובחיי אחרים האהובים עלי.

    אכן, מעתה יש לצמוח לבחינת סובב כל עלמין. וכמה נקודות בדבר:

    נקודה א': השם הרי הוא למעלה מהזמן. הוי' הוא היה הוה ויהיה. אם כן מצד שם הוי', הרי העבר והעתיד חד הוא, ואפשר לתקן גם העבר. וכפי שאמר רבינו ז"ל אין מוקדם ומאוחר בתורה, שבתורה אמיתית אין מוקדם ואין מאוחר אף פעם... אף פעם לא מאוחר, כי הוא מתקשר בבחינה שלמעלה מהזמן, ויכול לילך חזרה כביכול ולשנות את העבר.

    ועוד זאת נקודה שני': החטא והחסרון בא בגלל החסרון של תורה ומצוות. אבל מה אני יכול להתקשר ולהתדבק עם הקב"ה בעצמו, מקור התורה והמצוות, מקור האור, הרי אז אני יכול להמשיך ולמלאות מהמקור ישר כל החסרונות.

    והוא עמוק במאד מאד. כי מצד השפע, הרי החסרתי כל כך. לדאבוני נתתי לכל השפע לילך להפסד. אבל אם בעשיית התשובה אני הולך לשם הוי', סובב כל עלמין, מקור התורה והמצוות, הרי אני מתדבק עם שרש האור, ומשם מתמלאים כל החסרונות והחללים.

    יש כאן חידוש עצום, וצריך קצת יותר ביאור והתבוננות...

    בלשון קונקרטי יותר, מישהו מרגיש שעשרים שנה מחייו הלכו להפסד. והוא לא יכול להתנחם. כי הכל אבוד והכל נפסד אפילו אם מכאן ולהבא הוא מתקן הכל. אבל אם זה נותן לו הדחיפה להתקשר עם הבלי גבול של א"ס, אז כל מה שהיה צריך לקבל במשך עשרים שנה הוא יקבל, אבל לא בדרך ישות ואגו, אלא להיפך על ידי הביטול המוחלט לסובב כל עלמין.

    Reply to this comment.Flag this comment.

Likkutei Torah Balak Maamar Ma Tovu #2

Rabbi YY Jacobson

  • July 16, 2019
  • |
  • 13 Tamuz 5779
  • |
  • 630 views

Dedicated by Solomon Ezekiel.

Classes in this Series

Please help us continue our work
Sign up to receive latest content by Rabbi YY

Join our WhatsApp Community

Join our WhatsApp Community

Ways to get content by Rabbi YY Jacobson
Connect now
Picture of the authorPicture of the author