Picture of the author
Picture of the author

Rambam Hilchos Talmud Torah Chapter 5

Respect and Awe for Your Rebbe

51 min

Class Summary:

This class in Rambam, the laws of Talmud Torah, chapter five, was presented on Tuesday Parshas Reah, 21 Av, 5780, August 11, 2020, streaming live from Rabbi Jacobson's home in Monsey, NY

Please leave your comment below!

  • M

    Moshe -3 years ago

    Did Pinchus first ask Moshe Rabbenu what

    the halacha is? 

    Reply to this comment.Flag this comment.

  • M

    Moshe -3 years ago

    Lets say the talmud wants to bring a gift to the teacher

    may the teacher refuse the gift? 

    Reply to this comment.Flag this comment.

  • SM

    Sara Metzger -3 years ago

    Someone asked...

    There are Chabad, yeshivish, many different parts of Judaism. How should we feel toward leaders who do not seem to lead or have wisdom from heaven but they are generally considered to be a gadol hador?

    Reply to this comment.Flag this comment.

  • M

    Moshe -3 years ago

    Halacha 4: a talmud chocham who refuses..

    Rabbi Grossman of Migdal Ohr fame, was offered the position of Chief Ashkenazi Rabbi. His father advised against taking it. And so he indeed refused. 

    Reply to this comment.Flag this comment.

  • M

    Moshe -3 years ago

    and there are so many types and shitas of teachers.  Litvish.  Chasidush.  Modern. Traditional. Sefardi. Ashkenazi. Chesedik.  Gevuradik. Involved in the world  or not. Shuns technology or not. . etc. Etc.

     It would therefore follow that one must choose his teacher very carefully, even exploring  various options before choosing.  

      Can one jump ship midstream? 

    Reply to this comment.Flag this comment.

  • M

    Moshe -3 years ago

    Apparently the Rambam gave weekly shiurim to the women in Egypt

    But not to the men. I guess he hoped the women would give over to the men. 

    Can you believe  it? 

    Clearly innovative at the time. 

    Did the Rambam have permission from his main teacher to do so per halacha 2? 

    Reply to this comment.Flag this comment.

  • M

    Moshe -3 years ago

    Halacha 13: "teachers learn most from their students"

    on behalf of all of us, if I may be so presumptuous, "you're welcome".! 

    Reply to this comment.Flag this comment.

  • M

    Moshe -3 years ago

    Halacha 5 seems to indicate we cannot say "Rabbi YY"

    Did you waive that per halacha 11? 

    Reply to this comment.Flag this comment.

  • M

    Moshe -3 years ago

    Does halacha 2 include writing a sefer?

    It would appear to be the case. If a student cannot even set up a yeshiva or give shiurim on the other side of  the world without his teacher's permission, then "alas kamma kamma v'kamma" he cannot write seforim without that permission. 

      We see that the Alter Rebbe had various haskomas for the Tanya. Presumably they not only gave a haskoma but also permission if they were the Alter Rebbe's teacher. 

      This is all the more true and  necessary for a ground breaking innovative work like the Mishneh Torah. 

      WHERE IS  THE HASKOMA FOR THE  MISHNEH TORAH? 

     WHERE IS THE PERMISSION FROM THE RAMBAM'S OWN TEACHER? 

    Reply to this comment.Flag this comment.

  • Anonymous -3 years ago

    Halacha 2

    Mishnas Yaakov 

    ואסור לאדם להורות בפני רבו לעולם, וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה. ובה"ג כתב: היה בינו ובין רבו י"ב מיל ושאל לו אדם דבר הלכה מותר להשיב.

    והנה הרמב"ם הביא ד"ז דאסור לאדם להורות לפני רבו ורק בהיה ביניהם י"ב מיל וכו' מותר להשיב, גם בפ"כ מסנהדרין ה"ט דכתב שם: תלמיד אל יורה הלכה לפני רבו אא"כ היה רחוק ממנו ג' פרסאות [י"ב מילין] כנגד מחנה ישראל.

    ונראה בזה, דהנה בכתובות ס, ב, אמרי': אמר אביי האי מילתא דאמור רבנן אפי' ביעתא בכותחא לא לישרי איניש במקום רביה לא משום דמיחזי כאפקירותא אלא משום דלא מסתייעא מילתא למימרא וכו'. וכתבו בתוס' שם: ונ"מ שהיכא שהרב מוחל על כבודו דשרי ואפ"ה אל יורה דלא מסתייעא מילתא הואיל ורבו אצלו.

    ומבואר בזה, דיש ב' דינים בהא דתלמיד אל יורה: א' משום כבוד רבו. וזה אסור כשלא נטל רשות מרבו. ובנוסף לזה יש הלכה מיוחדת דאסור לתלמיד להורות, משום דלא מסתייע מילתא. והיינו דלא יהיה לו סייעתא דשמיא לכוין להורות כדת וכהלכה. ומטעם זה אסור אפי' בנטל רשות, והן הן דברי אביי דמה דאמרי' רבנן לא לישרי וכו' לא משום דמיחזי כאפקירותא אלא משום שלא מסתייעא מילתא, וכפי' התוס' דמטעם זה אסור אף בנטל רשות מרבו, דליכא בזה משום כבוד רבו, ומ"מ אסור משום דלא מסתייעא מילתא.

    ולאור זה מתבארים היטב דברי הרמב"ם דהביא ד"ז בשני מקומות: א' בהלכות ת"ת, בין ההלכות של כבוד רבו, ע"ש. משום דיש בזה מהלכות כבוד רבו, ובהלכה זו הוסיף וכתב: וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה, וד"ז הוא מהלכות כבוד רבו. ובנוסף לזה הביא ד"ז גם בפ"כ מסנהדרין, דאיירי שם בהלכות דיינים וכשרותם לפסוק, יעו"ש. משום דבד"ז יש גם הלכה בהלכות דיינים, דלא מסתייע מילתא לפסוק כהלכה. וזה שייך להלכות דיינים וכשרותן לפסוק, ולכך הביא ד"ז פעם נוספת בהלכות סנהדרין, ושם לא כתב דכל המורה וכו' חייב מיתה, משום דמצד כשרות פסיקתן אין בזה חיוב מיתה. דזה רק משום כבוד רבו, וכאמור, ונ"מ גם בנטל רשות מרבו. דמצד כבוד רבו, אין בזה, אבל יש בזה משום עצם הפסק, דלא מסתייע מילתא, וכדברי התוס' בכתובות וכנז'.

    והנה בשו"ע יו"ד סי' רמ"ב סעיף ד' איתא: אסור לאדם להורות לפני רבו לעולם וכל המורה לפניו חייב מיתה, וכתב ע"ז הרמ"א: ואפילו נטילת רשות לא מהני תוך ג' פרסאות אם הוא רבו מובהק.

    וכתב ע"ז בביאור-הגר"א סק"ח: דבסנהדרין ה, ב, אמרי' ותניא תלמיד אל יורה וכו' ותוס' בסנהדרין שם ד"ה אלא הקשו וכו' ותי' בסנהדרין שם דתוך ג' פרסאות אפי' רשות לא מהני [וז"ש בהגה ואפי' נטילת כו'] ובכתובות ס, ב, ד"ה כי כתבו דמהני אלא דלא מסתייעא מילתיה. והוסיף הגר"א וכתב: ואפשר דרב יוסף לאו רבו מובהק היה, דרבה רבו מובהק היה.

    הנה מבואר בהג' הגר"א, דיש מחלוקת בין התוס' בסנהדרין לתוס' בכתובות אי מועיל נטילת רשות לגבי הדין של כבוד רבו, וכוונת דבריו דהתוס' בסנהדרין ה, ב, ד"ה אלא הק' דשם אמרי' דתלמיד אל יורה הלכה במקום רבו אא"כ היה רחוק ממנו ג' פרסאות, ואילו במס' עירובין משמע דאפי' חוץ לג' פרסאות נמי אסור, ותירצו דהתם מיירי בלא נטל רשות, ולכן מותר מחוץ לג' פרסאות, והכא בסנהדרין איירי בנטל רשות, ומבואר בתוס' דבנטל רשות אסור מיהא תוך ג' פרסאות, ומפרש הגר"א דלתוס' בסנהדרין לא מועיל נטילת רשות, מדין כבוד רבו. ולא כתוס' בכתובות הנז' דס"ל דמדין כבוד רבו היה מועיל נט"ר, אלא אסור משום דלא מסתייעא מילתא. אולם בסנהדרין דלא הוזכר הטעם דלא מסתייעא מילתא, ואיירי התם בענין כבוד רבו, ואפ"ה כ' התוס' דבנטל רשות אסור תוך ג' פרסאות, משמע דס"ל דלא מועיל ע"ז נטילת רשות, דזה חשוב כבפניו, עי' תוס' שם. [ומדברי הכ"מ כאן, משמע לכאורה, דליכא מחלוקת בין התוס' בסנהדרין והתוס' בכתובות, יעוש"ה].

    ועי' בחי' הר"ן שם שהביא בשם הר"ד שס"ל דלא מועיל נט"ר תוך ג' פרסאות כיון דזה הוי איסור מה"ת, וס"ל להגר"א דזה הוי גם שיטת התוס' בסנהדרין שם וכנז'.

    אלא שבר"ן שם הקשה על הר"ד דלמה לא יועיל נט"ר, דהא קי"ל רב שמחל על כבודו, כבודו מחול, וס"ל להר"ן אמנם דמועיל נט"ר, ע"ש. אך הר"ד הרי ס"ל דלא מועיל כיון דזה אסור מה"ת, וכן יסברו גם התוס' בסנהדרין, ולא כתוס' בכתובות דס"ל דמצד כבוד רבו היה מותר, אלא דיש בזה טעם אחר דלא מסתייעא מילתא, וכמש"נ.

    והנה מה שהגר"א פירש דהרמ"א דס"ל דלא מועיל נט"ר הוא כשי' התוס' בסנהדרין, ולא כשי' התוס' בכתובות, הוא משום דהרמ"א דהוסיף: ואפי' נטילת רשות לא מהני, הוסיף זה על מש"כ בשו"ע שם: אסור לאדם להורות לפני רבו לעולם וכל המורה לפניו חייב מיתה, וע"ז כ' הרמ"א: ואפי' נט"ר לא מהני. ומבואר דאפי' בנטל רשות, אם הורה חייב מיתה. וע"כ דס"ל דלא מועיל כלל נטילת רשות, ולכן חייב מיתה, וזה כשי' התוס' בסנהדרין, דאילו לשי' התוס' דכתובות, לא הי' חייב מיתה בנטל רשות, ורק דאסור לו להורות משום דלא מסתייעא מילתא, וכש"נ לעיל.

    ושוב כ' הגר"א דאפשר דגם התוס' בכתובות ס"ל דברבו מובהק לא מועיל נט"ר, אלא דאביי לא היה תלמיד מובהק של ר"י, דרבו המובהק היה רבה, ולפ"ז מש"כ הרמ"א: ואפי' נט"ר לא מהני תוך ג' פרסאות אם הוא רבו מובהק, א"ש גם לשי' התוס' בכתובות, דדבריהם הוא ברבו שאינו מובהק. וכדברי הגר"א וכנז'.

    ובשיטת הרמב"ם דהביא הדין דתלמיד אל יורה וכו', גם בהלכות ת"ת, וגם בהלכות סנהדרין, נראה דס"ל כפשטות שיטת התוס' בכתובות הנז' דמועיל נט"ר אף ברבו מובהק, אלא דאסור משום דלא מסתייעא מילתא, ולפ"ז בנט"ר לא יהיה חייב מיתה, ולכן בהלכות ת"ת כ' הרמב"ם ד"ז וכ' דחייב מיתה, דזהו ההלכה דכבוד רבו, ובהל' סנהדרין כ' זה כהלכה נוספת משום כשרות הפסק, וכדברי הגמ' בכתובות דלא מסתייעא מילתא, ואמנם לא כ' בזה דחייב מיתה, דבנוגע לכבוד רבו, מועיל בזה רשות, וכש"נ.

    והר"ן דס"ל בסנהדרין דמועיל נט"ר, ומותר לתלמיד להורות, צ"ל דיפרש סוגית הגמ' בכתובות, אמנם בלא נט"ר ולא כדברי התוס' שם וכנז', אלא דאביי בא להוסיף טעם ולומר דלא רק משום אפקירותא הוא דאסור, אלא גם דלא מסתייעא מילתא, והיינו שנדע שיש חשש שהפסק לא יהיה נכון כהלכה, ולא רק משום כבוד רבו הוא דאסור, אבל בנטל רשות מרבו, כיון דהרב שמחל על כבודו, כבודו מחול, אין גם הטעם דלא מסתייעא מילתא, כיון שהרב מחל על כבודו, ורק היכא דאיכא קפידת רבו, הוא דלא מסתייעא מילתא, ולא כשי' התוס' בכתובות הנז'.

    שם: איזהו חולק על רבו זה שקובע לו מדרש ויושב ומלמד שלא ברשות רבו ורבו קיים ואע"פ שרבו במדינה אחרת וכו'. ובה"ג כתב: היה בינו ובין רבו י"ב מיל ושאל לו אדם דבר הלכה מותר להשיב וכו' בד"א בדבר שנקרה מקרה אבל לקבוע עצמו להוראה ולישב ולהורות לכל שואל אפי' הוא בסוף העולם אסור לו להורות עד שימות רבו אא"כ נטל רשות מרבו.

    ועי' בכ"מ שכ': בפ"ק דסנהדרין ה, ב, תנא תלמיד אל יורה אא"כ נטל רשות מרבו, ותניא תו התם תלמיד אל יורה הלכה במקום רבו אא"כ הי' רחוק ממנו ג' פרסאות וכו' ואמרי' בעירובין בפניו אסור וחייב מיתה שלא בפניו אסור וכו', ואמרי' נמי התם דר"ה לא אורי בחרתא דארגיז בשני ר"ח וכו' ומשמע לרבינו דזה רחוק ממקומו של ר"ה יותר מג' פרסאות, וכדי לישב זה עם מה שאמרו התלמיד אל יורה אא"כ הי' רחוק ממנו ג' פרסאות וכו' [ועתוס' בסוגין]. צ"ל דהא דמשמע דאפי' חוץ לג' פרסאות אסור היינו בקובע עצמו ללמד ולהורות וכו' והא דמותר היינו באקראי בעלמא.

    ועי' בביאור-הגר"א יו"ד סי' רמ"ב סעיף ד' בהא דכתב בשו"ע שם כדברי הרמב"ם הנז' דיש חילוק בין קביעות לאקראי וכנז', וכ' הגר"א: דבסנהדרין ה, ב, אמרי' ותניא תלמיד אל יורה כו' ושם א' רב ורבב"ח לא היו יכולין להורות בלי רשות, ומפ' הרמב"ם דשם בקביעות כעובדא דרב ורבב"ח וע"ז אמרו באותה שעה גזרו כו' ועובדא דתנחום באקראי היתה וכו' ותוס' בסנהדרין שם הקשו ג"כ קו' הרמב"ם וכו', יעו"ש.

    והנה מדברי הכ"מ והגר"א נראה דמה דאמרו בסנהדרין שם: אי גמור רשותא למ"ל למישקל, משום מעשה שהיה דתניא פעם אחת הלך רבי למקום אחד וכו' תנא באותה שעה גזרו תלמיד אל יורה אא"כ נוטל רשות מרבו, הוי זה הך הלכה דאמרי' שם אח"ז: תלמיד אל יורה הלכה במקום רבו אא"כ הי' רחוק ממנו וכו', וכדנראה כן מתוך דבריהם הנז' לעיל, וכ"מ גם מהלח"מ ד"ה אלא א"כ וכו', ע"ש.

    ולכאורה יש הוכחה לזה, ממה דהרמב"ם לא הביא באף מקום, הך גזירה דתלמיד אל יורה אא"כ נטל רשות מרבו, ולכן ס"ל דזהו אמנם הך הלכה דתלמיד אל יורה הלכה במקום רבו, שהביאה הרמב"ם בהלכות ת"ת ובהל' סנהדרין, וכנז' לעיל.

    והנה אם נאמר כן, יש מקום לישב קו' הר"ן על שי' התוס' דמה דאמרי' בעירובין דבפניו חייב מיתה, היינו תוך ג' פרסאות, ושלא בפניו אסור, חוץ לג"פ, דא"כ אמאי הוצרכו לגזור שתלמיד אל יורה אא"כ נטל רשות מרבו, תיפו"ל דבל"ז איכא איסורא דאורייתא, דהא אמרי' דשלא בפניו אסור, ולשיטת הכ"מ והגר"א הנז', י"ל דגם התוס' יסברו דחדא גזירה היא הך דתלמיד אל יורה אא"כ נטל רשות מרבו, והך דתלמיד אל יורה הלכה במקום רבו וכו'.

    אולם בר"ן מפורש דס"ל דלהורות הלכה במקום רבו, הוי איסור מדאורייתא, וע"ש בר"ן שהביא כן מלשון התוס', ע"ש. א"כ ודאי דלא שייך זה להא דגזרו תלמיד אל יורה וכו'.

    ודברי הכ"מ והגר"א, צ"ע, דאיך אפשר לומר דחדא גזירה הוא, הא בגמ' בסנהדרין אמרי' דמשום דרבי ראה דהתלמיד טעה בלשונו, לכן גזר דתלמיד אל יורה וכו', וערש"י, ואין זה שייך דוקא לקביעות מדרש דדינו הוא משום כבוד רבו.

    ועי' בש"ך שם סק"ב שהביא דעת הב"ח שאפי' לבדוק סכין של שחיטה שאינו שום הוראה אסור משום כבוד רבו אם עושה כן בקביעות, ע"ש. ומה שייך זה להא דגזרו משום דלא דייק בלשונו, וצ"ע.

    אולם יתכן לאור דברי הריב"ש בסי' רע"א דעיקר הגזירה הוא משום כבוד רבו כדי שתהי' המניעה מחמת כבוד רבו, ולכן אע"פ שהגזרה היתה כדי להשמר מן הטעות ושיבדק התלמיד שיהי' מדקדק בדבריו ושומר פיו ולשונו, מ"מ אינו אסור אלא בחיי רבו, כי הגזרה היא משום כבוד רבו. יעו"ש שהאריך בזה, ומעתה שפיר י"ל דחדא גזירה היא, וגזרו בקובע מדרש בכל ענין, ולשי' הב"ח אפי' לגבי בדיקת סכין וכנז', כיון דהעיקר הוא כבוד רבו.

    אמנם בשי' התוס' בסנהדרין הנז' לעיל שהקשה הר"ן עליהם דאמאי הוצרכו לגזור שתלמיד אל יורה וכו', תיפו"ל דבל"ז איכא איסור דאורייתא מחמת כבוד רבו. נראה דאמנם התוס' ס"ל דשני דינים מיוחדים הם, הא דגזרו תלמיד אל יורה וכו', והא דאמרי' תלמיד אל יורה הלכה במקום רבו. דהדין דתלמיד אל יורה הלכה במקום רבו, דהוא משום כבוד רבו, אין זה אלא בחיי רבו, דבזה יש משום כבוד רבו, וזהו מה שאמרו בעירובין דדוקא בשני דר"ה לא אורי, דדוקא בחיי רבו הוא דאסור, אבל לאחר מותו אין בזה משום כבוד רבו, ומה דאמרי' דבאותה שעה גזרו תלמיד אל יורה אא"כ נטל רשות מרבו, אין זה שייך לדין כבוד רבו, [ולא כדברי הריב"ש הנז'], אלא הטעם שלא יקרה טעות לתלמיד בהוראתו, וכהך עובדא דמייתי שם, ולכן גזרו תלמיד אל יורה וכו', וכדפרש"י שם: וכי יהיב ליה רבו רשותא מידק דייק ביה שיהא לשונו פתוח ולא יטעו השומעין את דברו, ולפ"ז אפי' במת רבו, אינו רשאי להורות עד שיקבל רשות מרב שיהא מדייק בו וכנז', [ויסברו תוס' דלא כהריב"ש דס"ל דדוקא בחיי רבו אסור].

    ומה דצריך להלכה דשלא בפניו אסור להורות, הוא משום דבזה יש איסור דאורייתא, וכמש"כ הר"ן הנז', ועוד דאי משום הגזרה דילמא לא מדקדק בלשונו וכנז', מספיק הוא שיקבל רשות מרבו אחד, דבזה יצא ידי חובת קבלת רשות, אבל מצד ההלכה דכבוד רבו, צריך לקבל רשות מכל רבותיו המובהקים, דיש מדין כבוד רבו לכל רב מובהק שלו. ועי' בשו"ת הרשב"א סי' קי"א שכתב כן דמצד הגזרה סגי בקבלת רשות מרבו אחד, משא"כ מדין כבוד רבו צריך רשות מכל רבותיו, וע"ש מש"כ עוד בזה, ועי' בשו"ע יו"ד סי' הנז' סעיף ז' וברמ"א וש"ך וביאור הגר"א שם סק"ח.

    ובשי' הכ"מ והגר"א, צ"ל דאזלי עם שיטת הריב"ש הנז', ולפ"ז דוקא בחיי רבו הוא דגזרו, אבל לאחר מיתתו לא ראו למונעו, עי' בריב"ש שם, אולם בשי' התוס' בסנהדרין, י"ל דס"ל דמצד הגזירה אפי' לאחר מות רבו אסור, דשני דינים מיוחדים הם, וכמש"נ.

    אולם לכאורה אכתי תקשה במש"כ לישב קו' התוס' וכנז', דמ"מ קשה איך אמרי' בסנהדרין שם: יורה יורה אי גמיר רשותא למ"ל, ומשנינן משום מעשה שהיה וכו', תיפו"ל דצריך רשות מדין דאורייתא, דשלא בפניו אסור מן התורה, והכא הרי זה היה בחיי רבי, וא"כ מה צריך בזה לגזרה הנז'.

    ונראה לומר בזה, דהנה כ' התוס' שם [בע"א] ד"ה נקיטנא דמי שיש לו רשות להורות יכול ליתן רשות לאחר להורות, ואע"פ שהוצרך ר"ח ליטול רשות מרבי בשביל רבבב"ח ורב, שמא בעירו של רבי היה, ובעירו לא היה רשאי אדם ליתן רשות אלא רבי. והנה לפ"ז י"ל דרבי לא היה רבם המובהק של רבב"ח ורב, אלא הוצרכו לקבל רשות ממנו, משום דבעירו לא הי' רשאי אדם וכו', וכמש"כ התוס'. ומעתה נראה דמה שבעירו של רבי לא היה רשאי אדם וכו', אין זה מהלכתא דכבוד רבו, דמצד הלכה זו א"א לתקן תקנה, שאין אדם רשאי לתת רשות אלא רבי, כיון דהוא אינו רבו מובהק של כאו"א, אלא זה רק מכח ההלכה המיוחדת דתקנו דתלמיד אל יורה אא"כ נטל רשות מרבו, דזה מחמת הכשר הוראתו של התלמיד, בזה שפיר שייך לתקן, שבלי רשות דרבי, לא יתן אחר רשות, כדי שרבי בעצמו יקבע שהתלמיד ראוי להורות ושלא יטעה אחרים בהוראתו, כהך עובדא דמייתי שם ממי ביצים.

    אשר מעתה א"ש דברי הגמ' דשאלו: יורה יורה אי גמיר רשותא למ"ל, דהרי לא היה רבם המבוהק, ואשר ע"כ אי מצד ההלכה שאל יורה במקום רבו, היה מספיק שר"ח שהוא רבם המובהק [עי' מו"ק ט"ו, ב'], יתן רשות, אלא שבמקומו היתה הוראה שרק רבי, יתן רשות, וע"ז השאלה מאיזה הלכה הוא. וע"ז משני משום מעשה שהיה דתניא פעם אחת הלך רבי וכו', באותה שעה גזרו תלמיד אל יורה וכו', והיינו דאיכא הלכה נוספת שיש לקבל רשות משום שהתלמיד לא יטעה בהוראותיו, וכמעשה שהיה, וגזרו דתלמיד אל יורה וכו', ולכך שפיר אפשר היה לרבי לגזור דבמקומו לא יתנו אחרים רשות אלא הוא כדי שיבדוק כושר הוראתו ושלא יטעה, וכש"נ. ולפ"ז אמנם יש ב' הלכות בהא דקבלת רשות, וכמש"נ, והכא קבלת הרשות היתה בהכרח מחמת גזירה זו דתלמיד אל יורה וכו', וכמש"נ.

    והנה בר"ן שם כתב אהא דהק' על שי' התוס' הנז' דכתבו דשלא בפניו אסור וזה אפי' חוץ לג' פרסאות, ולמה צריך לגזרה דתלמיד אל יורה וכנז', וכתב הר"ן דלשי' התוס' הוצרכו להעמיד גזירה זו בתלמיד חבר, שבתוך ג"פ אסור וחוץ לג"פ מותר, ומכח גזירה זו נאסר אפי' חוץ לג"פ אא"כ נטל רשות.

    ולכאורה צ"ב דא"כ אמאי מייתי בגמ' הך גזירה, לענין רשותא דרבב"ח ורב, הא הם לא היו תלמיד חבר של רבי, ועי' בשו"ת הרשב"א סי' קי"א שהקשה כן, על חכמי הצרפתים שכתבו כדברי הר"ן הנז', ע"ש.

    ונראה דביאור דברי הר"ן וחכמי הצרפתים, הוא במש"כ לעיל, דיש בזה ב' דינים: א' דין כבוד רבו; ב' דין בהכשר הוראותיו של התלמיד, וזה מש"כ הר"ן, דבתלמיד ממש, א"צ לגזירה, משום דבזה אסור מדאורייתא, מדין כבוד רבו, אולם בתלמיד חבר, אין בזה מהלכתא דכבוד רבו, דהא הוא תלמיד חבר, אמנם יש בזה מהך גזירה דתלמיד אל יורה וכו', וזה אף בתלמיד חבר, דזהו משום הכשר הוראתו של התלמיד, וכדי שידייק בו רבו שיהא לשונו פתוח וכנז', וזה מש"כ הר"ן, לשי' התוס', דהגזרה הוא משום תלמיד חבר, לומר דצריך לגזרה להיכא דאין בזה מהלכתא דכבוד רבו. וכמש"נ.

    [ומה שהר"ן לא תי' דהגזירה הוא אפי' לאחר מות רבו, וכמש"כ לעיל, י"ל דס"ל דאף לאחר הגזרה, דוקא בחיי רבו אסור, ומאידך טעמי דכתב בריב"ש הנז', [ולא מחמת הטעם שכ' הריב"ש דשתפו בזה, כבוד רבו, אלא משאר הטעמים שכ' הריב"ש שם, ע"ש] ולכך הוצרך הר"ן לומר דנ"מ לענין תלמיד חבר].

    ומעתה מיושב מה דמביא בגמ' לענין רשותא דרב ורבב"ח מהך גזירה דתלמיד וכו', דאף דהם לא היו תלמיד-חבר דרבי, מ"מ מאחר דרבי לא היה רבם המובהק, וכנז', ורק משום דרבי גזר דבעירו לא יתנו רשות אלא הוא בלבד, א"כ אין זה אלא מהך הלכתא דהוא משום הכשר הוראתו של תלמיד, ומגזירה דתלמיד אל יורה וכו', אשר ע"כ שפיר מייתי בזה, מהא דגזרו וכנז', דרק משום הך גזירה, הוא דהיו צריכים ליטול רשות מרבי, וכמש"נ.

    ולפמש"כ הגר"א הנז' בשי' הרמב"ם דמה שאסור להורות בקביעות הוא מהך דינא דתלמיד אל יורה וכו' וכעובדא דרבב"ח ורב וכנז', והא דאסור להורות בקביעות הוא מחמת דין כבוד רבו, וכמבואר ברמב"ם בפ"ה מת"ת ה"ב שלפנינו, ולכאורה א"כ מה שייך הא דכבוד רבו להא דרב ורבב"ח, צ"ל דס"ל כמש"כ בשו"ת הרשב"א הנז' שכתב שם דהם היו תלמידים ממש של רב, יעו"ש, וא"כ יש שפיר בהו משום דין כבוד רבו.

    אך מדברי הרמב"ן שהביא הר"ן שם, משמע דרבי לא היה רבם המובהק, ורק מדין נשיא הוא דהיה לו דין רב מובהק, מחמת הך הלכה דתלמיד אל יורה וכו' כדי שהרב יבדוק כושר הוראתו של התלמיד, וכמש"נ לעיל.

    והנה מה שהגר"א פי' דיסוד דברי הרמב"ם שבקביעות אסור לתלמיד להורות הוא מהך הלכה דתלמיד אל יורה וכו' וכהא דרב ורבב"ח וכנז', וכן נראה גם מדברי הכ"מ, והלח"מ, ע"ש. לכאורה הכריחם לזה, מה שהרמב"ם השמיט הך גזרה דתלמיד אל יורה וכו', ולכן כ' דזהו הדין דבקביעות אסור להורות, ואין כאן השמטה, דיסוד הדין דקביעות הוא הך דינא דתלמיד אל יורה וכו' וכנז'. והנה הדברים צ"ע, דהא בגמ' אמרי' דמשום טעות התלמיד הוא דגזרו כן, ואין זה שייך לקביעות מדרש, אך יש לישב עם דברי הריב"ש, וכמש"כ לעיל.

    ולולי דמיסתפינא הו"א דס"ל להרמב"ם דהך גזרה דאמרו שם: תנא באותה שעה גזרו תלמיד אל יורה וכו'. אינה אלא לאותה שעה בלבד, והיינו לאותו דור בלבד. ולכן הוצרכו רב ורבב"ח ליטול רשות מרבי. אבל אין זה הלכה לדורות. וכעי"ז מצינו בתוס' ב"ק צד, ב, ד"ה בימי רבי נשנית משנה זו יעו"ש. ולדורות אין לנו אלא הלכה דכבוד רבו, וכפי הדינים שכתבם הרמב"ם פה פ"ה מת"ת, וזה נלמד מדברי הגמ' בסנהדרין שם, ומהגמ' בעירובין סג, א, ועי' בברכות כז, ב, דאמרי': והחולק על ישיבתו של רבו וכו' גורם לשכינה שתסתלק מישראל, ועי' כ"מ ולח"מ שם. אבל הך גזירה דגזרו תלמיד אל יורה וכו', ליכא לדורות, ויתכן דמטעם הך גזירה, אפי' לאחר מות רבו אסור לתלמיד להורות, וכמש"כ בזה לעיל, יעו"ש, וברמב"ם כ' בה"ב וה"ג דדוקא כשרבו קיים הוא דאסור, דלדורות רק היכא דאיכא משום כבוד רבו הוא דאסור, וכמש"נ, וצ"ע.

    Halacha 4

    When is it considered higia lehorah?

    Emunah Vetorah

    אלא אם אם כן היה תלמיד שהגיע להוראה. בע"ז (ה.) מבואר שצריך בן ארבעים דוקא, והרמב"ם השמיט ולא הביא דבר זה, וכן בפ"ב דסנהדרין הרמב"ם מונה המעלות לדיין "כל מי שימצאוהו חכם וירא חטא ועניו ושפל ופרקו נאה ורוח הבריות נוחה הימנו עושים אותו דיין" ולא הביא שצריך בן ארבעים, וצ"ל כמבואר בלח"מ שלפנים למדו מפי רב, ואין אדם עומד על דעת רבו עד שהוא בן ארבעים, אבל היום התורה ופירושיה מונחים ולומדים מתוכם, אין ההוראה תלויה בגיל ושנים ושפיר השמיטו הרמב"ם.

    וביותר נראה שבכל דור ומדינה קובעים הזמן ותנאים למורה הוראה, ולכן הרמב"ם לא קבע שזהו הלכה לדורות שלא נתכוונו בגמרא לכך.

    image.png
    image.png
     
    image.png
     

    Halacha 5

    Shut Radvaz

    שאלה ששאלת ממני אודיעך דעתי במה שכתב הרמב"ם ז"ל פרק ה' מהלכות תלמוד תורה וז"ל ואסור לו לתלמיד לקרות לרבו בשמו והוא שיהיה השם שכל השומע ידע שהוא פלוני ואפילו שלא בפניו ולא יזכיר שמו בפניו וכו' וקשיא לך טעמא שהוא שם שכל השומע ידע שהוא פלוני אבל אם השומע אינו יודע שהוא פלוני מותר לקרות לאביו בשמו ואיך אפשר שיקרא לאביו או לרבו ויאמר לו אברהם תעשה דבר פלוני או אתה רוצה לאכול או לשתות ואיה כבודו ומוראו.

    תשובה הפירוש אשר עליו בנית שאלתך אינו נכון כלל כי חשבת שמה שכתב הרב ז"ל ואסור לקרות לרבו בשמו הוא שקורא אותו לעשות דבר פלוני ומש"ה קשיא לך אבל אין זה פי' הלשון אלא הוא לשון הזכרה כלומר אסור להזכיר את רבו בשמו לומר כך אמר רבי פלוני ועלה קאמר והוא שיהיה השם שכל השומע ידע שהוא פלוני אבל אם אינו יודע שהוא פלוני לית לן בה שהשומע חושב שאומר בשם אחרים לא בשם רבו או אביו והיינו דקאמר ואפי' שלא בפניו ואם איתא שהוא כאשר פירשת לא שייך למימר אפי' שלא בפניו וקל להבין. אבל לקרוא את אביו או רבו בשמו לומר לו פלוני עשה דבר זה וכיוצא בזה לא אמרה אדם מעולם ולא שאני לן בין אם יהיה השם שכל השומע ידע שהוא פלוני או לא ומה שיאמת לך פי' זה שכתב ז"ל בהלכות ממרים פ' ו' ז"ל ולא יקרא בשמו לא בחייו ולא במותו אלא אומר אבא מרי וזה ברור מאד. ויש לדקדק בלשון הרב שכתב בהלכות ממרים יראה לי שאין נזהר בכך אלא בשם שהוא פלאי שאין הכל דשין בו אבל השמות שקוראין בהם את העם כגון אברהם יצחק ויעקב משה וכיוצא בהם בכל לשון ובכל זמן קורא בהם לאחרים שלא בפניו ואין בכך כלום ע"כ וקשה אמאי לא כתב כן בהלכות ת"ת. וי"ל שאחר כך נתן אל לבו בסוף החבור טעם זה שהוא מסברתו ז"ל. א"נ נטה לה לבסוף לכלול את אביו ואת רבו וכן כתב בהדיא היה שם אביו או שם רבו כשם אחרים וכו'. א"נ משום דכבוד אב ואם הוי מן התורה וכבוד הרב אתיא מדרשא ולרבותא כתבה אצל כבוד אב ואם וכלל עמה כבוד הרב. והנראה לענ"ד כתבתי:

    Gevuras Yitzchak

    image.png
     

    Halacha 6

    Tefilin

    Emunah Vetorah

    וכן לא יחלוץ תפילין לפני רבו. נראה שדרכם בעטיפה ומסירו לחליצת תפילין ואין זה כבוד לרב, ולפי זה לא שייך בזמנינו, והאחרונים כאן סתמו ולא פירשו.

    image.png

    Halacha 7

    Emunah Vetorah

    וחייב אדם להקביל פני רבו ברגל. מלשונו כאן מוכח שהחיוב ברבו מובהק דוקא, וכן מוכח שזהו מפני כבודו ומוראו ולא לתועלת המבקרים לשמוע תורה מפיו - עיין במועדים וזמנים ח"ד סימן שי"ז שהארכנו בביאור הדברים.

    image.png
    image.png
    image.png
     
    Halacha 8
    image.png
     
    Halacha 9
    Everyone has to say over shemuah from what he heard even if not rabo?
     
    How does he lamad rabenu if that is not true that he did not hear it from him?
     

    Halacha 10

    Lichora this belongs in hilchos deos perek 5

    Halacha 11

    Emunah Vetorah

    הרב המובהק שרצה למחול על כבודו וכו' הרשות בידו ואף על פי שמחל חייב התלמיד להדרו ואפילו בשעה שמחל. מרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל בחידושיו כאן מפרש דבר חדש בביאור שיטת הרמב"ם, שלת"ח כבודו כבוד התורה ולא שייך על זה מחילה, ורק דייק הרמב"ם כאן ברבו מובהק, שנוסף בו חיוב מורא וקימה מלא עיניו מדין מורא, וזהו כבודו שיכול למחול, אבל נשאר חיוב מכח תלמיד חכם להדרו ע"ש דבריו הנעימים.

    ולכאורה חידושו פלא, דרב שמחל על כבודו דמחול מפרש דמיירי ברבו מובהק דוקא, אבל בכל ת"ח או רבו לא שייך מחילה כלל, ובגמרא מייתינן כמה מעשיות שצריך רק הידור, ולא מפרש דמיירי ברבו מובהק דוקא, וכן לסברת מרן זצ"ל אפילו במחל נשאר חיוב הידור לקום מלא קומתו, וכל הפטור במחל רק לעמוד כשרואה מלא עיניו, ולא משמע כן הלשון "הידור בעי למעבד", וגם רבו מובהק היינו אף שאינו תלמיד חכם וכדמשמע בסופ"ב דמציעא שרוב חכמתו היינו אפילו במקרא לבד ע"ש, וכה"ג למרן זצ"ל אין אפילו חיוב הידור, ולא נראה כן מסתימת הרמב"ם, וע"כ שזהו הלכה ברבו או בכל תלמיד חכם כשמוחל, שלא ניכר שמחל, צריך עכ"פ קימה במקצת והיינו הידור וכמבואר בכ"מ כאן וא"ש.

    Halacha 12

    image.png

    changes from chayav to tzarich?

    what is the keshem one is deorays one not lichora?

    Halacha 13

    Why bring this in Halchos?

    Perhaps the Rambam is telling us a yesod. One might think I understand talmidim are important and they should be like my banim, but I will only be interested in gifted students that will give me a challenge and sharpen my mind. Says the Rambam the same way a very tiny piece of wood can ignite the large log so too even the smallest student can bring out the most glorious wisdom, he can light up the gadol and bring out more wisdom than he ever imagined.

    Reply to this comment.Flag this comment.

  • Anonymous -3 years ago

    Halacha 1

    1.What is the

    כשם?

    Ayen Kiryas sefer

    אולם בספר קרית-ספר להמבי"ט ז"ל כתב בדברי הרמב"ם: מצוה י"ג היא שציונו לכבד החכמים ולקום מפניהם ולגדל אותם, והוא אמרו יתעלה מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, ואמרו תקום והדרת קימה שיש בה הידור, ועם היות מצוה זו מחויבת לאנשים כלם בכלל שיכבדו החכמים ואפילו השוים להם בחכמה, יש בכיבוד הזה דברים נוספים על התלמיד לרב, יתחייב עם הכבוד, המורא, כי הם בארו, שחק תלמיד לרב, כחק בן לאביו שחייבו הכתוב לכבדו ולירא ממנו, ובביאור אמרו אביו ורבו, רבו קודם לכל הדברים, ונראה שאם הי' מדרבנן תוספות כבוד הרב ומוראו על שאר החכמים, לא הי' דוחה כבוד אביו שהוא עשה דאורייתא, אלא ודאי תוספות כבוד והמורא ברב, הוא מדאורייתא, והוא נלמד מן האב שכתוב בו כבוד ויראה, כי כמו שהתלמיד כנה אותו הכתוב לבן למלמדו באמרו ושננתם לבניך שהם התלמידים, כן כנה הכתוב הרב בשם אב לתלמיד, וא"כ נכלל הרב בציווי כיבוד ומורא האב, ומה שקודם לאב לכל הדברים, הוא מפני שהרב ג"כ נכלל בכיבוד החכמים, וא"כ יש מצוה לכבדו בכלל מצות האב והחכמים, ולכן קודם לאב, וכו', ע"ש בהמשך דבריו.
    [וע"ש שכ' בהמשך: ואם היה אביו ת"ח, וקצת רבו, קודם לרבו מובהק וכו', וצ"ע מהיכן לקח ד"ז, שצריך שאביו יהיה גם "קצת רבו", דברמב"ם לא הזכיר מזה, ע"ש, וצ"ע].
    ומבואר במבי"ט, דמצוה זו של כיבוד רב ויראתו, הוא מדין כיבוד ומורא אב, דרב נקרא אב, לגבי תלמידו, וכמו שתלמיד נקרא בן לגבי רבו, ומאחר שרב נקרא אב, הרי התלמיד מצוה כלפיו במצות כיבוד ומורא אב, והן הן דברי הרמב"ם שכתב: כשם שאדם מצווה בכבוד אב ויראתו, כך הוא חייב בכבוד רבו ויראתו, דזה אמנם מאותו הלכה של כיבוד אב ומוראו, ומה שמורא הרב וכבודו קדם לאב, הוא מפני שהרב ג"כ בכלל כיבוד החכמים, וא"כ יש לגביו גם מצות כבוד אב, וגם מצות כבוד החכמים, ולכך הרב קודם לאב ואם הי' אביו ת"ח וקצת רבו, קודם לרבו מובהק וגדול מאביו, שגם לאביו הוא מצווה עליו מב' צדדין מצד אביו ומצד ת"ח, ראה קרית-ספר שם.
    ולפי דברי הק"ס מבואר היטב דין כיבוד ויראה של רב, שזה ממש מדין כיבוד ומורא אב, ומאותו חיוב מצוה הוא. [ועמש"כ לעיל בריש הלכות ת"ת במש"כ שם הרמב"ם: מצוה ב' לכבד מלמדיה ויודעיה, יעו"ש]. ועי' היטב בספר המצוות להרמב"ם מצוה ר"ט, ויש לפרש דבריו, כדברי הק"ס, ולא כמש"כ הגרי"ז, יעוש"ה.  

    2.Why kibud av says mitzvah and by rabo says chiyuv?

    Ayen Maseh Rokeach(

    מצווה בכבוד אביו וכו' כך הוא חייב. אפשר שדקדק ז"ל בשינוי הלשון ממצוה לחיוב שכבר ידוע דכיבוד אב ואם היא מהשכליות ואפילו הכי צוונו הקב"ה על זה כדי שנקבל שכר מצד המצוה אמנם ברב כתב לשון חיוב דמשמעותו יותר ממצוה כמ"ש פ"ה דשבת והיינו נמי מ"ש יותר מאביו ומהטעם שהזכיר ז"ל ועיין להט"ז יו"ד סימן רמ"ב:

    3.Why does he say chachma and not torah?

    --

    ואם היה אביו תלמיד חכם פודה את אביו תחלה. וכן אם היה אביו תלמיד חכם אע"פ שאינו שקול כנגד רבו משיב אבידתו ואחר כך משיב אבידת רבו

    4.Why does he leave out the case of

    אביו ורבו נושאים במשא what is the din if the father is a talmid chacham?

    5.Why only by meshiv aveda does he mention אע"פ שאינו שקול כנגד רבו?

    6.Why by pediah does he mention תחלה and by avedah say  ואחר כך משיב אבידת רבו?

    7.What is the din by avedah of a father and avedah of a talmid chacham?

    8.Why does a father who is a talmid chacham come first if the svara is because rabo brought to olam haba(lav davka his father taught him because he is a talmid chacham)

    1.   

    וכל המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר אחר שכינה שנאמר וידבר העם באלהים ובמשה

    What is the rayah from the pasuk not to be מהרהר after rabo maybe it is because moshe was a navi?

    Emunah Vetorah

    ראה אבדת אביו ואבדת רבו של רבו קודמת לשל אביו. הרמב"ם מיירי באבדת אביו ואבדת רבו דוקא, אבל אבדת אביו ואבדת תלמיד חכם שאינו רבו לא נראה כן, וקשה הלוא יסוד הדין שאביו ורבו מקדמין רבו הוא מפני שהוא ואביו חייבין בכבוד רבו, וא"כ נימא שכל תלמיד חכם קודם לאביו שהוא ואביו חייבין בכבוד תלמיד חכם וצ"ב.

    ונראה דהא דאמרינן בכבוד אב ואם שאביו קודם שהוא ואמו חייבין בכבוד האב, היינו מפני שהאם משועבדת לאב מצותו קודם, וכן ברבו מובהק גדר המצוה שהתלמיד משועבד, לכבוד רבו, ולכן כשזה רב מובהק שגם אביו חייב בכבודו ומשועבד לו רבו קודם, אבל לת"ח אין חובת כיבוד בגדר שיעבוד, ולא שייך האי דינא שאתה ואביך חייבין לכבד תלמיד חכם, ולכן הרמב"ם כאן השמיט הטעם שמבואר בכריתות (כח.) שאתה ואביך חייבין בכבוד הרב, שזה שייך רק כשהוא רבו מובהק גם של האב וכמו גדול הדור, ותפס טעם פשוט שכבוד רבו קודם מסברא שמביאו לחיי עולם הבא.

    Stirah to mishneh and rambam

    Kesef mishneh

    כשם שאדם מצווה וכו' עד ואח"כ משיב אבידת רבו. במציעא (דף ל"ג) סוף אלו מציאות תנן אבידת אביו ואבידת רבו של רבו קודמת שאביו הביאו לחיי העולם הזה ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא ואם היה אביו שקול כנגד רבו אבידת אביו קודמת היה אביו ורבו נושאים משאוי מניח של רבו ואח"כ מניח של אביו היה אביו ורבו עומדים בבית השביה פודה את רבו ואח"כ פודה את אב יו ואם היה אביו ת"ח פודה את אביו ואחר כך פודה את רבו. ודברי רבינו שכתב כאן דאם היה אביו ת"ח אע"פ שאינו שקול כנגד רבו משיב אבידתו ואח"כ משיב אבידת רבו תמוהים דהא במתני' קתני בהדיא ואם היה אביו שקול כנגד רבו אבידת אביו קודמת משמע בהדיא שאם אינו שקול אבידת רבו קודמת. ועוד שרבינו עצמו כתב פרק י"ב מהלכות גזילה פגע באבידת רבו עם אבידת אביו אם היה אביו שקול כנגד רבו של אביו קודמת ואם לאו של רבו קודמת והוא שיהיה רבו מובהק שרוב חכמתו של תורה ממנו למד. ונשאל אחד מבני בניו של רבינו על יישוב שתי לשונות הללו של רבינו שסותרים זה את זה. והשיב דכשאינו רבו מובהק אע"פ שאין אביו שקול כיון שהוא ת"ח אביו קודם והיינו הא דהכא וכשהוא רבו מובהק בעינן שיהיה אביו שקול ואם לאו של רבו קודם וכמבואר בדברי רבינו שם דברבו מובהק דוקא קאמר וכעולא שפסק כן בגמרא, עכ"ל. וקשה לי על זה שבכל זה הפרק מדבר ברבו מובהק שכן אמר בסוף בד"א ברבו מובהק וכו' אבל אם לא למד רוב חכמתו וכו' הרי מפורש דעד השתא לא איירי כלל בדיני רבו שאינו מובהק. ועוד שלא מצינו לא במשנה ולא בגמרא שיהא לרבו שאינו מובהק שום קדימה על אביו דהא במתניתין סתם רבו אמרו והיינו ודאי רבו מובהק דאילו שאינו מובהק אינו נקרא בשם רבו סתם. ועוד דמותיב בגמרא לר' יוחנן שפסק כרבי יהודה מדתנן רבו שלמדו חכמה ושני מאי חכמה רוב חכמה. ועוד דהא על ההיא מתניתין דאבידת אביו ואבידת רבו מייתי תלמודא תנו רבנן רבו שאמרו שלמדו חכמה וכו' והיינו ודאי רבו מובהק. ועוד דגרסינן התם אמר עולא תלמידי חכמים שבבבל עומדים זה מפני זה וקורעים זה על זה ולענין אבידה במקום אביו אינם חוזרין אלא לרבו מובהק ומשמע דאביו אע"פ שאינו חכם קודם בכל דבר לרבו שאינו מובהק. וההגהות כתבו דט"ס יש כאן ומה שכתב בהלכות גזילה עיקר שהוא מסכים לדין הגמרא. וכדבריהם נראה לי עיקר. וטעם דין זה השנוי במשנה דבפדיון שגופם בסכנה כיון שאביו ת"ח אף אם אינו שקול יתחייב להציל נפשו מני שחת קודם כל אדם אבל אבידתו שאינו אלא הפסד ממון כל שאינו שקול אף אם יעבור על דעת אביו מעט אין רע, ובמשא משמע לי דמדלא מפליג תלמודא דאפילו אביו שקול רבו קודם דכיון שאין שם אבידת גוף ולא אבידת ממון רק להניח לו מעצבו הוה ליה ככבוד לחוד וחייב הוא בכבוד רבו יותר מכבוד אביו. וכל דינים הללו ברבו מובהק אבל רבו שאינו מובהק אפילו אין אביו תלמיד חכם אבידת אביו קודמת דיותר חייב בכבוד אביו מכבודו דלא מקרי הביאו לחיי העולם הבא כל שלא למד ממנו רוב חכמתו:

     
     
     

    Reply to this comment.Flag this comment.

Rambam Mishneh Torah

Rabbi YY Jacobson

  • August 11, 2020
  • |
  • 21 Av 5780
  • |
  • 660 views

Dedicated by Yehudis Freedland, in memory of Yaakov ben Yosef

Related Classes

Please help us continue our work
Sign up to receive latest content by Rabbi YY

Join our WhatsApp Community

Join our WhatsApp Community

Ways to get content by Rabbi YY Jacobson
Connect now
Picture of the authorPicture of the author